שנת תשע"ח | שבת נח

קדושת אביב - עיונים בקדושת הזמן והמקום / הרב אהרן ליכטנשטיין

עורכים: ש"י ליכטנשטיין, חיים נבון. מגיד וישיבת הר עציון, תשע"ז, 512 עמ'

בספר השיעורים החדש מאת הרב אהרן ליכטנשטיין, שיצא כעת לאור לאחר מותו, בא לידי ביטוי הקשר המיוחד שלו לא רק לסדר קודשים, אלא למושג הקדושה שהיא הבסיס לסדר קודשים ובעצם לכל התורה כולה. ה"בריסקאים", שגם הוא עליהם ייחשב, ידועים בחיבתם ללימודי סדר קודשים. הרב אהרן ליכטנשטיין, שכל מכיריו ומוקיריו העריצוהו לא רק בגלל יכולותיו השכליות אלא גם בגלל מידותיו התרומיות, חידש גם בהעלאת הרף של חיים בקדושה. ובהקשר הלמדני הוא עושה זאת בסדרת בירורים הלכתיים עמוקים בנושא קדושת הזמן והמקום.

במסכת בכורות לימדונו רבותינו: "דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב 'אגורה באהלך עולמים', וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד: רבונו של עולם, יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה! דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר" (דף לא ע"ב). הסביר רש"י: "דובבות – נעות, והנאה הוא לו שדומה כחי". על פי פשט הדברים, תלמיד חכם אף על פי שכבר איננו בעולם הזה, יכול עדיין ליהנות משני העולמות, אם אומרים דבר שמועה מפיו גם אחרי מותו. הספר שבו אנו עוסקים נותן לדברי חז"ל משמעות נוספת. הדפסת שיעוריו של ראש ישיבת הר עציון, שר התורה הרב אהרן ליכטנשטיין, מאפשרת לקוראים ליהנות מתורתו כאילו שפתיו דובבות שוב. למרות שחלק מהספר בנוי על סיכומי שיעורים והקלטות, שחלקן קיים בסייעתא דשמיא מיוחדת, הלומד בספר יכול לקבל את ההרגשה שהוא שוב יושב ושומע את השיעור מפי הרב. כך חשתי אני וכך מעידים התלמידים שנכחו בשיעורים, הרואים בספר שיקוף נאמן לעבודתו של הרב אהרן.

שלוש דמויות מופת

למדנות "סולובייצ'יקית" במיטבה, שמשמעותה יכולת ניתוח והעמקה תוך כדי הפגנת שליטה במכמני שיטות הראשונים, מעניקה ללומד חוויה אינטלקטואלית ורוחנית מהמעלה הראשונה. הרב אהרן בודק ומברר בחלקו הראשון של הספר את משמעות קדושת השבת והימים הטובים, יום הכיפורים, קידוש החודש ועיבור השנה ושמיטה ויובל. שני הנושאים האחרונים קשורים בטבורם לקדושת המקום, שהרי המקום הוא בית המקדש והמקום הוא ארץ ישראל. אין אפשרות לקדש את החודש ולעבר את השנה ללא יהודים בארץ ישראל ואין משמעות לשמיטה ויובל במנותק מהארץ ומיושביה.

כך מתחבר החלק הראשון של הספר לחלקו השני, העוסק בעשר קדושות שתחילתן בארץ ישראל וסופן בקודש הקודשים. הכול נעשה מתוך בחינה מדוקדקת של פרטי ההלכות הקשורות לכל תת נושא, תוך חתירה למציאת מכנה משותף וחריזת הדעות בחז"ל ובדברי הראשונים והאחרונים למחרוזת מתאימה, "שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם". כך בונה הרב אהרן מקדש רוחני בנוי לתלפיות מאבני ההלכה, שהקדושה ממלאת אותו והשכינה שורה עליו.

גם בספר זה באה לידי ביטוי השפעתן האדירה של שלוש דמויות מופת על דרכו התורנית של הרב אהרן. ראשון לכולם הוא הרמב"ן, שהמחבר מכנה אותו "מאור עינינו", ודבריו בעניין "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הם אבן יסוד לכל מי שרוצה לברר את מושג הקדושה. אחריו הגר"א – הגאון מווילנא, רבם של כל ראשי ישיבת וולוז'ין ושלוחותיה לדורותיהם. אחרון חביב, מורו וחמיו – הגרי"ד סולוביציק שהרב אהרן צעד בעקבותיו כל ימיו. בעלייתו ארצה ובנטילת האחריות בראשות ישיבת הר עציון, יחד עם ידיד נפשו הרב יהודה עמיטל, הוא המשיך את דרכם של מוריו ורבותיו הגדולים.