שנת תשע"ח| שבת פרשת תצוה

השבת יקרא  עם ישראל בפרשת זכור בספר דברים, ויפטיר בסיפור מלחמתו של שאול בעמלק, בספר שמואל.

כישלונו של שאול במלחמה זו, גרם להחלפתו בדוד. עונשו של שאול מועצם, בכתוב בספור מותו המופיע בפרק הראשון של ספר שמואל ב'.

האיש האחרון ששאול פגש לפני מותו, היה הנער העמלקי המכונה גם הנער המגיד. וז"ל הכתוב:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי" (שם יג).

(לא נדון כאן בשאלת קבלת גרים מעמלק, המעוניינים בחומר על נושא זה, יכולים לקבלו ע"י פניה ל info@eretzhemdah.org).

העמלקי- הנער המגיד, הביא לדוד את הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה  אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ (של שאול), תכשיטים יקרים השווים ממון רב,  כהוכחה לאמיתות סיפורו, בתקווה לקבל שכר גדול עוד יותר.

שנים רבות לאחר מכן, בזמן מרד אבשלום, היו שהאשימו את דוד שהמרד הוא עונש על הדחת שאול. וז"ל הכתוב:

"הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְקֹוָק כָּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ (תחתו) תַּחְתָּיו וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה" (שמואל ב ט"ז ח, לא נרחיב בבירור השאלה אם טוען הטענה חזר בו).

לנביא דרכים רבות להביע את דעתו בנושא מסוים, אחת מהן היא ע"י הצבת דמויות מנוגדות זו מול זו.

מול הנער המגיד מציב הכתוב את האיש המגיד.

דוד שראה במרד אבשלום עונש על המעשה עם בת שבע, ציווה על מפקדי צבאו וכל הלוחמים בצבאו, שלא להרוג את אבשלום. אע"פ כן, הכתוב מספר לנו על המאורע הבא:

"וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר: וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה: וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב וְלוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם:  אוֹ עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד" (שמואל ב י"ח ט-יג).

הקב"ה זימן את אבשלום לפני אנשי דוד, בדרך מאוד סמלית. אבשלום, שנתגאה בשערו, היה תלוי חסר אונים, בשערו, בסבך האלה (סוטה פ"א מ"ח). אִישׁ אֶחָד (בהרבה מאוד מקומות בתנ"ך איש הוא כינוי למישהו רם מעלה מבחינה רוחנית) ראה אותו ודיווח על כך ליואב שר הצבא. יואב הוכיח את האיש, על כך שלא פגע באבשלום והזכיר לו שהוא הפסיד עשרה שקלי כסף וחגורה (שהייתה ציוד צבאי חשוב, או סמל מעמד). תשובתו של האִישׁ הַמַּגִּיד ראויה לכל שבח. הוא ענה ליואב שגם אם (ְלוּא) יואב היה מבטיח ונותן לו סכום עצום של אלף שקלי כסף, הוא לא היה הורג את אבשלום כנגד פקודת דוד המלך. הוא לא היה עושה זאת, גם אם איש לא היה יודע על כך, אבל הוא היה נאלץ לעשות שֶׁקֶר בנפשו. הוא מעריץ את דוד עד כדי כך שהוא בטוח שיש ביכולתו של דוד לגלות כל סוד - וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ. בסוף דבריו הוא גם טוען שיואב הוא אדם שאי אפשר לבטוח בו - וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד. כלומר, אם דוד יגלה זאת, האיש המגיד לא יוכל לבטוח ביואב שיגבה אותו. יתכן ובכך רומז הוא למעשהו החמור של יואב, שהראה את מכתבו האישי של דוד אליו, בעניין אוריה החיתי, למפקדי הצבא האחרים.

האִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ - שונא הבצע, שערכים מוסרים היו יותר חשובים בעיניו, מערכים כספיים, הוא הדמות המנוגדת לנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ העמלקי, אוהב הכסף שלא ישבע כסף, שאסף שלל בשדה הקרב (וכנראה) גם שלח את ידו במשיח ד'.

הבה נתפלל כי עם ישראל יזכה להנהגה, שערכי מוסר חשובים לה מערכים כלכליים.