שנת תשפ"ב | שבת פרשת צו

חמדת שנת השבע: משלוח מנות מפירות שביעית

האם מותר לשלוח פירות שביעית כמשלוח מנות בפורים?¹

כמובן שאם שולחים פירות שביעית, חשוב להודיע למקבלים שאלו פירות הקדושים בקדושת שביעית, בכדי שהמקבלים ינהגו בפירות בהתאם. אך יתכן וישנה בעיה נוספת.

חז"ל דורשים את הפסוק "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" – ולא לסחורה. האם שליחת משלוח מנות היא סחורה? ניתן לראות במשלוח המנות מעין 'סחורה' משתי בחינות:
א.     השבת משלוח מנות כמעין חוב:

בתוספתא ישנה רשימה המפרטת חובות שונים שאסור לפרוע בעזרת פירות השביעית, מפני שיש בכך מעין סחורה. בין השאר נאסרים שם שושבינות וגמולין, אך מתירים "דבר של גמילות חסדים".

'שושבינות' היא סבב של נתינת מתנות הנחשבת חוב של ממש (ניתן לתבוע את השושבינות בבית דין, כפי נפסק בשו"ע חו"מ סימן רפ"ו). בימי קדם מתנות הנישואין היו נחשבות חובות הדדיים על המוזמנים (ויש קהילות שעדיין מתייחסות אליהם כך).  'גמולין' זו נתינה שנוהגים שתהיה הדדית. כפי שחברי אנדרדוס היטיבו להציג, משלוח מנות של פורים הוא קצת כך; לא יהיה נעים אם נקבל משלוח מנות ולא נשיב משלוח לשולח!

אם כנים הדברים, לפי התוספתא יתכן ותהיה בעיה "לשלם" משלוח מנות מפירות שביעית.

אך בירושלמי יש גרסה שונה. הניסוח שם הוא שמותר לשלם על גמילות חסדים בעזרת פירות שביעית. מה משמעות "תשלום" לגמילות חסדים? פאת השלחן אומר שהכוונה היא בדיוק לדברים הללו, שלא נעים שלא לשלם אותם.

אם כך, לכאורה תהיה מחלוקת בין התוספתא והירושלמי אם מותר להשיב משלוחי מנות מפירות שביעית.
 ב.     תשלום חוב המצווה מפירות שביעית:

במשנה (שביעית ח, ח) נאמר שאין מביאים קרבנות שאדם חייב בהם (לדוגמא: קיני יולדות) מדמי שביעית.

לאור זאת, הרב בצלאל ז'ולטי (הרב הראשי של ירושלים בשנים תשל"ג-תשמ"ג, וזכיתי אני להיקרא על שמו) אוסר לתת משלוח מנות מפירות שביעית, שהרי גם משלוח המנות הם חוב המוטל על האדם.

שבט הלוי פוסק בהתאם לכך: נתינת משלוח המנות מפירות שביעית אסורה, שכן יש בכך פריעת חוב המצווה.

את התוספת שנהוג לתת מעבר לחובה הבסיסית מותר לתת מפירות שביעית, שהרי אין חובה לתת מעבר (למרות שזה נהוג).

השבת משלוח מנות בעייתית יותר, מכיוון שלפי התוספתא יתכן וזה אסור (גם אם אין בחובת משלוח המנות עצמה תשלום חוב, השבת משלוח מנות נתפסת כחוב).

הגרש"ז חולק על שבט הלוי, ומתיר להשיב משלוח מנות מפירות שביעית, לאור לשון הירושלמי.

ביחס לפריעת החוב המצוותי, הגרש"ז מבחין בין שני סוגי חובות ממצוות. יש חוב המוטל על נכסי האדם: החובה לתת קרבן, חובת פדיון הבן. מעבר למצווה שיש בנתינות אלה, יש חוב המוגדר הלכתית כחוב ממוני, המוטל על נכסי האדם.

משלוח מנות אינו מייצר חוב ממוני. אמנם בדרך כלל אנשים מוציאים כסף על משלוחי המנות, אך משלוח המנות אינו מוגדר הלכתית כחוב על ממונו של האדם, אלא כחובה אישית.

מהי מהות החובה האישית הזאת?

במשנת יוסף מציע הסבר:

כאשר אדם חייב קרבן, חלק מהרעיון הוא שהאדם יוציא מכיסו ויתן לגבוה. כאשר אדם פודה את בנו, חלק מהמטרה היא שהאדם ישקיע, יוציא מכיסו ובכך יפדה את הבן.

אך ביחס למשלוח מנות המטרה איננה להוציא כסף, אלא לגרום לשמחה ודיבוק חברים. אין חשיבות להוצאה של הכסף, אלא לכך שהשני מקבל ושמח בזה.

לקראת פורים, נשתדל ללמוד מדבריו את המטרה המרכזית של משלוח המנות: לא להוציא יותר כסף או להרשים יותר, אלא לשמח איש את רעהו, וכך נביא לדיבוק הלבבות וכל ישראל יהיו חברים.

_______________

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר