שנת תשפ"ג| שבת פרשת בא

חמדת השבת: האם משחקים וצעצועים הם מוקצה?

בשבועות אלו אנו עוסקים בגדרי מוקצה מחמת גופו. כפי שלמדנו, כלולה בהגדרת 'מוקצה מחמת גופו' חפצים שאינם כלים ואינם אוכל.

אחת השאלות שעסקנו בהן לא מעט היא השאלה של מהו 'כלי'. האם עלה של צמח שניתן לסמן בו מיקום בספר מוגדר כ'כלי'? האם שבר מכלי שניתן להשתמש בו כמעצור לדלת הוא 'כלי'? בשאלות אלו עסקנו בעבר.

על פניו חלק מהגדרת 'כלי' היא השימושיות שלו. הכלי אמור לתפקד באופן שמקל על חיינו באופן כלשהו. לכן אנו מחפשים את הפונקציונליות שלו.

שאלת השימושיות, הפונקציונליות, והתועלת עומדת למבחן בהקשר מעט מפתיע. 

במדרש איכה רבה נאמר שבעיר טור שמעון היו נותנים הרבה צדקה, אך העיר נחרבה בגלל ששיחקו בו בכדור בשבת.

לפני שנשתומם על חומרת העונש, יש לשאול שאלה בסיסית יותר: מדוע הגיע להם עונש על המשחק בכדור כלל? איזה איסור יש במשחק בכדור בשבת?

רבי אליעזר מוורמייזא, מראשוני אשכנז שנמנה על חסידי אשכנז בתקופתו, בספרו 'הרוקח', מצטט מדרש הדורש את תחילת פרשת ויקהל (שמות לה). הפרשה פותחת "ויקהל משה את כל עדת ישראל", ומשה מיד מתחיל לצוות על השבת. על פי מדרש זה משה רומז לכך ששבת קודש ניתנה ללימוד תורה. אנשים אינם יוצאים לעבוד, וכך נוצרת מסגרת זמן בשבוע בה אפשר ללמוד תורה ללא הפרעה. אם כך, הפסוקים נדרשים כך: מתי הזמן המתאים להקהיל את עדת בני ישראל ללימוד תורה? אמנם ששת ימים תעשה מלאכה, כך שבמשך השבוע מאתגר להקהיל את העם, אך ביום השביעי אין לעשות מלאכה, וניתן להגיע ללמוד תורה.

הרוקח קושר את המדרש הזה למדרש איכה רבה, ועולה ממנו שטור שמעון חרב על כך שלא ניצלו את הזמן בשבת ללימוד תורה.

משמע מן הדברים שאין איסור בעצם המשחק בכדור, אלא בכך שאנשים לא השכילו לנצל את המתנה של השבת כראוי.

המטה משה (מתלמידי המהרש"ל) מסיק מכך שמותר לשחק בכדור בשבת, בתנאי שאין בכך פגיעה בזמן לימוד התורה של הציבור.

רבו, המהרש"ל, חולק עליו, ואומר שמשחק בכדור סותר את 'ממצוא חפצך' עליו אנו מצווים בשבת. הוא מסיק שאין לאסור על ילדים לשחק בכדור, אך ודאי שאסור למבוגרים לשחק בהם. 

הרמב"ם נשאל על תופעה של משחקי שתייה שהתקיימו בזמנו. אנשים היו מטילים קוביות, או משחקים בגרעינים שונים, ובהתאם לכללי המשחק המפסיד נאלץ לשתות משקה אלכוהולי. הרמב"ם משיב שטלטול הקוביות הוא 'בלתי ראוי', ובאופן כללי יש כאן מעין משחק בקוביה.

אכן משחקים אלו דומים להימורים. אך הרמב"ם אינו מבאר מדוע טלטול הקוביות הוא 'בלתי ראוי'.

שבלי הלקט מחבר את חורבן טור שמעון להלכות מוקצה. הוא אומר שאם משחקים בכלים שניתן לעשות בהם שימושים אחרים, הם אינם מוקצים. אך אם כל מטרתם למשחק, הם מוקצים. מדבריו עולה שמשחקים שמשמשים למשחק בלבד הם מוקצים.

השולחן ערוך (חלק אורח חיים סימן שח סעיף מה) אוסר את המשחק בכדור בשבת ויום טוב. מתוך פסיקת הדברים בסימן שח, העוסק בהלכות מוקצה, עולה שהשלחן ערוך פוסק שמשחקים הם מוקצים.

הפרי מגדים אומר שלכאורה גם השולחן ערוך מסכים שאם שיחקו במשחק לפני השבת, הוא כבר נעשה שימושי ומותר לטלטל אותו, ונשאר בצ"ע.

הרב יצחק דרזי, בספרו 'שבות יצחק', מבאר שגם השולחן ערוך מדבר על מציאות בה ילדים לוקחים חפצים מהטבע ומשחקים איתם. הילדים אינם מתיחסים אל החפצים הללו ברצינות. גם אחרי המשחק בהם, הם לא נחשבים ל"כלים", למשחק ייעודי שיחסר לילד אם יאבד למחרת.

הנפקא מינה היא שלכאורה דברי הפרי מגדים קשים (כפי שהוא עצמו רומז בכך שהוא מסיים ב'צ"ע'). לכאורה השולחן ערוך מדבר על כדור שהילדים שיחקו בו לפני השבת! אך בימינו שחברות מסחריות ואנשים משקיעים הון רב ביצירת משחקים וצעצועים, לשיטה זו הצעצועים הללו לא יהיו מוקצים. כך מכריע גם ב'יצחק ירנן' של הרב יצחק ברדע (מגדולי פוסקי עדות המזרח בדורנו, בנגלה ובנסתר, ראש מוסדות ' יצחק ירנן', אשקלון).

ברם הרב משה לוי (לימד בישיבת כסא רחמים בבני ברק, חיבר מספר ספרים מקיפים על נושאי שבת, ריבית, ברכות ועוד. היה צפוי להיות הרב עובדיה הבא, אך נפטר בגיל 39) בספרו 'תפילה למשה' חולק על כך, ופוסק שאסור לטלטל את הצעצועים, גם אם הוכנו לכך מקצועית לפני שבת. וכך פסק בילקוט יוסף (ורק העיר שמותר לגדולים לסייע לטאטא את המשחקים והצעצועים כלאחר יד). 

נראה שיש כאן מחלוקת בהגדרת 'כלי' בהלכות מוקצה. צעצועים ומשחקים הם שימושיים במובן של עיסוק מהנה בזמן מסוים. אך אין להם שימושיות נוספת. כלומר, המשחק בפני עצמו אינו משמש לשום דבר אחר למעט המשחק. למשחק אין השפעה על העולם והחיים, ולכן הוא אינו נחשב 'כלי'.

השבות יצחק והיצחק ירנן חולקים על כך. אמנם אין למשחק השפעה נוספת על העולם. אך למשחקים יש משמעות וחשיבות רבה. הם יכולים ללמד אותנו דברים רבים על התנהלות טובה, וכן לחזק קשרים בין אנשים ובמשפחה. ודאי שאסור שהמשחק יפגע בלימוד התורה, וכל שכן לימוד התורה של הציבור. אך ישנה חשיבות גדולה למשחק בתוך המשפחה ויתכן שאף בתוך קהילה. אסור להפוך את המשחק לעיקר, אך יש למשחק מקום, כאמצעי לבניית משפחה וחברה. 

הרמ"א אומר שיש מתירים ונהגו להקל.

כאשר השש"כ פוסק את ההיתר לשחק במשחקים בשבת, הוא פותח את הפרק בדברים הבאים:

כל הדינים המובאים בפרק זה אמורים לגבי ילדים שלמטה מגיל בר או בת מצווה בלבד. ואילו אחרי עוברם גיל זה, ודאי רצוי שימנעו עצמם ממשחק בשבת וביו"ט. כי השבת, חמדת הימים, לעונג ניתנה, עונג רוחני, מעין עולם הבא, וכל המכבדו מעשות בו דרכיו – נותנים לו נחלה בלי מצרים

כמובן שיש לעודד ששבת יהיה זמן להתכנסות משפחתית וקהילתית סביב תורה ותפילה. אך חלק מכבוד השבת היא מציאת הדרכים לקרב את לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ופעמים רבות אמצעי טוב לכך הוא משחק.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר