שנת תשע"ג | שבת פרשת ואתחנן

חמדת הדף היומי: מצה עשירה בליל הסדר

הגמרא (פסחים לה ע"א, לו ע"א) דנה אם מותר ללוש את עיסת המצות ביין, שמן, דבש או מי פירות. מסקנתה היא שבלילה הראשון כיון שהמצות שיוצאים בהם ידי חובה צריכות להיות 'לחם עוני' שעשויות רק מקמח ומים. לכן אם יש בהם חומרים נוספים הם מוגדרים כ'מצה עשירה', ונפסלים למצוות מצה.

הרמב"ם (חמץ ומצה ו, ה) פסק "מצה שלשה במי פירות יוצא בה ידי חובתו בפסח, אבל אין לשין אותה ביין או שמן או דבש או חלב משום לחם עוני כמו שבארנו, ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו". משמע מדבריו שניתן ללוש במי פירות גם לצורך היום הראשון. לעומת זאת בפרק ה כפסק (הלכה כ) ש"מותר ללוש את העיסה במים ושמן או דבש וחלב... אבל ביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד".

בית יוסף (טור או"ח תסב) הקשה שדברי הרמב"ם לכאורה לא מובנים, אם הוא סובר שמצה שנילושה במי פירות אינה מצה עשירה, מדוע בפרק ה כתב שמותר ללוש לצורך היום הראשון רק במים בלבד? מעשה רוקח (ה, כ) מתרץ שכשהרמב"ם כתב מים כוונתו לאסור להשתמש בשמן דבש או חלב שעליהם דיבר קודם. אבל אין כוונתו לשלול מי פירות שהם כמו מים לעניין זה, כפי שמפרש בפרק ו.

ערוך השולחן (תסב, ו – ז) מברר מדוע לשיטת רמב"ם יש הבדל בין יין, שמן, דבש וחלב למי פירות? אמנם, רק על יין שמן דבש וחלב הגמרא כותבת במפורש שאם לשו בהם הם הופכים את המצה לעשירה, אבל מה ההבדל בינם לבין מי פירות אחרים?

ערוך השולחן מבאר שלרמב"ם רק מצה שנילושה במשקה חשוב נחשבת מצה עשירה, ולכן אם נילושה במי פירות אינה מצה עשירה, ויוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון. ולא רק יין ושמן, שחשיבותם ברורה, אלא גם חלב ודבש שנשתבחה בהם ארץ ישראל, הם משקים חשובים, ומגדירים את המצה כעשירה.

מעניין לציין שדין דומה קיים גם לגבי חיוב חלה בעיסה שלשו אותה עם משקאות, לרמב"ם (ביכורים ו, יב) עיסה חייבת בחלה אם עירבו בקמח יין שמן ודבש (וכנראה גם חלב), אבל אם לשו את העיסה במי פירות אין חיוב הפרשת חלה (עי' באור שמח ודרך אמונה שם, ובב"י וערוה"ש סי' שכט סק"ד בשיטת רמב"ם שם שיש מבינים אחרת ברמב"ם), ונראה שגם לגבי חלה, הרמב"ם פסק שעיסה חשובה כעיסה רק אם נילושה עם משקה חשוב.

קושיה נוספת שיש להקשות על הרמב"ם (פרק ה) היא מדוע  פסק שיש איסור לעשות מצה עשירה לכל היום הראשון, הרי לכאורה כפי שכתב הרמב"ם בפרק ו, הבעייה היא רק לצאת במצה זו ידי חובה? ואמנם גם בגמרא (פסחים לו) הביטויים מתייחסים ליום הראשון, ולא לליל הסדר. אבל לכאורה כוונת הגמרא היא ללילה הראשון, ולכאורה גם אין בעייה בליל הסדר עצמו, אלא כמו שכתב גר"א (תסב וכן משנ"ב סק"ה) בשם הרא"ש (ב, יג) שהכוונה רק לכזית שיוצא בו ידי חובתו [הרא"ש עצמו כתב שכוונת הגמרא בלילה הראשון, ולא רק כזית אחד]. כך גם מוכח מירושלמי (פסחים ב, ד הובא בפרי חדש תסב, א) שכותב "כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו, צריך שלא יהיה בו חלב", אבל אם רוצה לאכול מצה עשירה אין כלל בעייה אפילו בלילה הראשון.

הגרנ"א רבינוביץ' (יד פשוטה ה, כ) תרץ שלא רצו לחלק בגזירת חכמים, ולכן אסרו גם להכין לבוקר מצה עשירה. על דבריו קשה א. לכאורה אין זו גזירה, אלא דין שלא יוצאים במצה עשירה בלילה הראשון, שכתוב 'לחם עוני'. ב. גם בלילה הראשון מותר לאכול מצה עשירה, רק שאין יוצאים בה ידי חובה, כך שצריך לאכול רק כזית מצה שאינה עשירה.

הגרי"ז (חמץ ומצה ו, לה) מבאר שלחם עוני אינו רק הגדרה באיזה לחם יוצאים ידי חובה. אלא כוונת הדרשה 'לחם עוני' היא שיש איסור לאכול לחם שאינו עני, וביארו שאדם שאוכל לחם שאינו עני מבטל את זכרון יציאת מצרים, לכן יש גם איסור ללוש עיסה כזו בפסח.

לפי דבריו ניתן גם לבאר את הסיבה שלפי הרמב"ם (פרק ה) אסור ללוש עיסה במי פירות, ומצד שני יוצאים בה ידי חובה, כי המצה עצמה אינה נעשית עשירה, אלא אם שמים בה משקה חשוב שמשנה את אופי המצה. אבל עדיין יש איסור ללוש עם מי פירות, כי הכנת המצה אינה הכנה טובה. אמנם על מנת שיהיה אסור לאכול בלילה הראשון את הלחם, צריך שהלחם יהיה ממש עשיר, ויהיה בו משקה חשוב שיהפוך אותו לעשיר, ואם שמו בו מי פירות הוא אולי לא ממש לחם עוני, אבל גם לא לחם עשיר.

רבינו חננאל (לו ע"א ד"ה ר' עקיבא) כותב גם הוא שלא רק שלא יוצאים ידי חובה במצה עשירה, אלא שיש גם איסור לאוכלה בכל הלילה הראשון שבו אומרים את ההגדה, ומבאר: "הא דאסור מצה עשירה ביום טוב ראשון בלבד בזמן שעונין אחריו דברים והן ההגדה שאמר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו' אסור אותו זמן לאכול מצה עשירה דבעינן עוני, וזה שאמר לשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש בשאר הימים". (מעניין לציין שדעת ר"ח משלבת שתי דרשות שהגמרא דורשת מהמילים לחם עוני: אחת – שעונים עליו דברים הרבה והכוונה להגדה, והשנייה שצריך להיות לחם שאינו עשיר)

לסיכום: הרמב"ם כתב שלא יוצאים במצה עשירה בלילה ראשון, אך לשיטתו זה רק באופן שלשו קמח עם שמן יין דבש או חלב, ולא עם מי פירות. פרט לכך נראה מהרמב"ם שאיסור זה הוא בכל היום הראשון, או לפחות בכל הלילה הראשון. ביארנו דבריו עפ"י רבינו חננאל והגרי"ז שהדין לא לאכול מצה עשירה בלילה הראשון אין כוונתו רק שלא יוצאים בה ידי חובה, אלא גם שאסור לשיטת רמב"ם לאכול מצה עשירה בלילה הראשון בכלל, וכמו כן יש איסור גם ללוש אותה. ולפי דבריהם הסברנו גם מדוע לדעת הרמב"ם אין להכין מצה בלילה הראשון גם משאר מי פירות, רק שאם הכין יוצא ידי חובה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר