שנת תשע"ז | שבת פרשת ויקהל פקודי

בדברינו לפרשת כי תשא הבאנו את הארון שנזכר בדברי התוכחה המסותרה של אוריה החתי לדוד, בספר שמואל.

ואלו דבריו: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל  פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים ..." (שמואל ב י"א יא).

נשתדל להציע מבט חדש על פסוק זה.

בירושלמי מצינו: " 'הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות'. והלא ארון בציון היה? (מוכח שהיו שני ארונות). מה עבדין לה רבנין (כיצד מסבירים את הפסוק רבנן הסוברים שהיה רק ארון אחד?) (סוכות=) סכך, שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה" (הארון היה בעיר דוד במבנה זמני –אהל- סוכה) (מסכת סוטה פרק ח ה"ג).

לפי זה, אין מדובר בציון גאוגרפי של מיקום הארון, אלא במצב רוחני.

אם כך, נציע כי יתכן ואוריה רצה לרמוז לדוד שבמעשהו הוא גרש את השכינה, כביכול, ואולי אפילו עיכב את בנין המקדש ואת הכנסת הארון לקודש הקדשים.

נפרש שיחתנו. הארון הוא סמל להשכנת השכינה. ה"חומש השישי"- "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק י' לה-לו) מלמדנו כי השכנת השכינה על מחנה ישראל, שהארון מסמל, תלויה בקדושת המחנה. השכינה היא התנאי להצלחה במלחמה ולניצחון על משנאי הקב"ה - שונאי ישראל.

הכרובים שעל הארון, הם סמל להשכנת השכינה וכשפניהם איש אל אחיו משמעותו של דבר היא ש"ישראל עושים רצונו של מקום" (בבא בתרא דף צט ע"א).

בצורת עמידת הכרובים יש יותר מרמז לכך שיחסי אישות בקדושה ובטהרה, הם ורק הם, גורמים ומזכים ב: "זכו שכינה עמהם" (שם) סמל לכך הוא הענן הקשור על האהל, בכך יעסוק אוריה בהמשך דבריו.

אוריה רצה לרמוז לדוד שמעשהו רחוק כרחוק מזרח ממערב, ממה שסימלו הארון והכרובים שעליו. בתוכחתו הוא זעק: "המעשה שעשית איננו משתלב ברעיון של קדושת המחנה או בניסיון להשכין שכינה וגם לא בתוכניות לבנות את המקדש. דוד עדיין לא היה מוכן לשמוע את הזעקה.

לאחר שאוריה הזכיר את הארון בפני עצמו, על כל מה שהוא מסמל, הוסיף ודיבר על ישראל ויהודה, שהתגייסו לעזרת ה' בגיבורים, עזבו את ביתם וישבו בסוכות.

וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת

הציון של סֻּכּוֹת יכול להתפרש באחת משלש הדרכים הבאות.

א.  התרגום הסביר: "יַתְבִין בִּמְטָלַיָא", כלומר, עם ישראל שגויס למחמה לן תחת סוכות- בלשון ימנו 'אהלי סיירים' והתוכחה היא: 'אתה נשארת ליהנות ממנעמי הארמון-'בית הארזים' והם יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת.

ב.   העיר סוכות שימשה כמפקדה הראשית של הכוחות שצרו על רבת עמון. עיר זו ששכנה בשיפולי הגלעד נזכרת במקומות רבים בתנ"ך. משם יצאו הכוחות למתקפות.

ג.   בהמשך להצעתנו לעיל, כי אוריה רמז לדוד על עניין השכנת השכינה, גם הביטוי סוכות יתפרש כך. הסוכה היא בבחינת זכר הקשר בין הסוכה, ענני הכבוד והשכנת השכינה המפורשת בנבואת ישעיהו: למצב של ישיבה תחת כנפי השכינה, 'בצלא דמהימנותא', תחת ענני הכבוד, וז"ל הנביא: "וּבָרָא יְקֹוָק עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל  כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם (פרק ד' ה-ו). עיינו גם בספרי צפנת ישעיהו על פסוקים אלה (עמוד 131).

זהו הענן שהיה קשור מעל לאהל של שרה אמנו, ומאז כל משפחה יהודית שואפת שה'יוד' של האיש, תתחבר ל'הא' של האישה וכך יתקיים בהם "זכו שכינה עמהם" (סוטה י"ז ע"א).

אוריה רמז לדוד כי מעשהו בוודאי לא השתלב ולא 'דר בשלום' עם שאיפה זו (סוגיא זו תידון בהרחבה בספרי "צפנת אליהו" הנמצא בהכנה).

למדנו בשבועות האחרונים אודות מקומו המרכזי של הארון
במשכן ובמקדש וממילא על חייו של העם היהודי בכלל.

הבה נתפלל כי נזכה שוב להשכנת שכינה שתתגלה עלינו במלא הדרה.