שנת תש"ע | שבת פרשת כי תבוא

 יב' – יח' אלול, עבודה זרה ח-יד

(לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב)

השבוע בדפי הדף היומי אנו ממשיכים בלימוד הלכות עבודה זרה. בין הדברים שהגמרא מונה כאסורים הם דברים האסורים מפני מראית עין של עבודה זרה. דוגמא לכך, אדם שנתפזרו לו מעות לפני עבודה זרה, אסור לו להתכופף להרים אותם מפני שזה ייראה כאילו הוא משתחווה לעבודה זרה. הגמרא אומרת שגם אם אף אחד לא רואה אותו אסור לו להתכופף להרים אותם, מפני ש"כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור."

אולם, כלל זה אודות איסור מראית עין שנוי במחלוקת. המשנה במסכת שבת (קמו עמוד ב) קובעת שיש איסור לאדם לפרוס בגדים רטובים לייבוש בשבת מחשש שזה ייראה כאילו הוא כיבס בשבת. הגמרא מביאה מחלוקת בין התנאים האם מותר לפרוס במקום שאנשים לא רואים- וזו בעצם מחלוקת האם דברים האסורים מפני מראית עין אסורים גם בחדרי חדרים.

הראשונים נחלקו כיצד לפסוק. הרי"ף (שבת סב עמוד א) הכריע לאסור, על פי הגמרא שלנו בעבודה זרה שנקטה כלל זה להלכה. אולם, רב ניסים גאון (הובא ברא"ש שבת כב, ט) פסק להיתר על פי מספר גמרות בהם נראה שחכמים הקלו במקום שאחרים לא רואים.

מספר תירוצים נאמרו ליישב את ראיותיו של רב ניסים גאון. הר"ן (ביצה ה עמוד א בדפי הרי"ף) יישב שדברים שאסורים מפני מראית עין אסורים אפילו בחדרי חדרים מפני שחכמים חששו שאדם יחשב שאף אחד לא רואה אותו ובאמת יש מי שרואה אותו. אך בסוגיות שמהם משמע שיש הבחנה בין פרהסיא לצנעה, מדובר על דברים שאינם אסורים מפני מראית עין אלא מסיבות אחרות, וחכמים הקלו במקום צורך באופן שהדבר נעשה בצנעה.

התוספות (כתובות ס עמוד א ד"ה ממעכן) חילקו באופן אחר. אם החשש הוא שיחשבו שהוא עשה איסור דאורייתא, אז האיסור של מראית עין הוא אפילו בחדרי חדרים. אך אם המראית עין הוא רק שיחשבו שעשה איסור דרבנן, אז לא אסרו חכמים באופן שאנשים לא ייראו.

סיכום ופסיקה:

המחבר (אורח חיים שא, מה) פסק שכל דבר שאסור מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. המשנה ברורה (ס"ק קסה) פסק להקל כדעת התוספות שבמקום שמדובר על מראית עין של איסור דרבנן, ניתן להקל בצנעה.