|
 גליון מספר 33 - ירושות וצוואות| ז בתשרי תשס"ח | 03/01/2008אחד הנושאים שבהם לבתי הדין הרבניים ישנה סמכות מיוחדת, מלבד ענייני גיטין ומעמד אישי, הוא צווי ירושה. כאשר כל היורשים מסכימים, רשאים בתי הדין הממלכתיים לתת צו ירושה. מעמד זה ייחודי לבתי הדין הממלכתיים, שכן בתי הדין הפרטיים לממונות, שתוקפם החוקי הוא מכוח חוק הבוררות בלבד, אינם רשאים לתת צוי ירושה.
בניגוד למקובל בחוק האזרחי, לפיו הצוואה מתארת מה רוצה המוריש שייעשה בעיזבון לאחר מותו, ההלכה אינה מאפשרת למוריש להוריש כרצונו. לכן, על מנת שיתקיים רצונו האדם צריך להקנות את נכסיו למוטבים עוד בחייו. כיוון שמרבית הצוואות נעשות ללא התייחסות לבעיה זו, הדבר גורם בעיות רבות באישור צוואות. בגליון הנוכחי, אנו עוסקים בדוגמאות להתמודדויות של בתי הדין עם בעיות מעין אלו.
למעוניינים להכיר יותר טוב את נושא כתיבת צוואה באופן המועיל על פי ההלכה, מומלץ לעיין במאמרו של הרב סיני לוי 'עריכת צוואה על פי ההלכה', ומאמרו של עו"ד יובל בדיחי 'צוואה כהלכה במשפט העברי והישראלי'. את שני המאמרים ניתן להוריד באתר www.dintora.org של מכון 'משפטי ארץ'.
כרגיל, נשמח לקבל פסקי דין נוספים, על מנת שנוכל לפרסמם בעתיד. תגובות ופסקי דין יש לשלוח לכתובת halachapsuka@eretzhemdah.org. עת לדוןכנראה שחלק גדול מלקוחות חפציבה יקבלו את תמורת כספם במוקדם או במאוחר. אלה שביתם כבר נבנה ורישומם בטאבו עוד לא הוסדר, יירשמו, ואלה ששילמו בערבות הבנק ביתם ייבנה או שיְפוצו. הנפגעים הגדולים הם אלה ששילמו מבלי לקבל ערבות על תשלומיהם. מתברר שאנשים אלו טעו טעות מרה, ומי שייעץ להם לנהוג כך, נתן להם עצה גרועה. בגליון זה נדון בשאלה, האם ניתן יהיה לחייב יועצים אלה לפצות את הלקוחות על כספם שאבד? |
 |
גליון 33
גליון 33 