דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשע"ג | שבת פרשת וילך

וילך | ו תשרי תשע"ג | 22/09/2012

פרשת השבוע: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל – "משיב בן שב"

שבת שובה נקראת על שם ההפטרה שפותחת בקריאה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" (הושע י"ד ב). הפעם נעסוק בנביא הושע בן בארי, שורשיו והרקע לפעילותו הנבואית. המדרש בפסיקתא רבתי דורש: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל ..." זהו שנאמרה ברוח הקודש ע"י שלמה: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ" (משלי י"ב י"ד). כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד תשובתו של ראובן שנאמר: "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו" (בראשית ל"ז כט) ר' אלעזר אומר בשקו ובתעניתו היה יושב על אותו מעשה שאירע ולא נפנה משקו ומתעניתו. בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור (שם) אמר לו הקדוש ברוך הוא: ראובן אתה בקשת להשיב את יוסף, בן חביב לאביך, חייך שבן בן בנך ישיב את ישראל בתשובה שלימה לאביהם שבשמים ואיזה זה הושע בן בארי. הדא הוא דכתיב: "דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: תְּחִלַּת דִּבֶּר יְקֹוָק בְּהוֹשֵׁעַ (הושע א' א-ב) וכתיב: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל ... בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי" (דהי"א ה' א, ה) ..., א"ר ברכיה אמר לו הקדוש ברוך הוא לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה חייך הושע בן בארי בנך יבא ויפתח להם לישראל בתשובה שנאמר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְקֹוָק" (הוספה א פיסקא ג).

קרא עוד

ארץ אגדה: ברוך – הכושי שהפך את עורו

ברוך בן נריה מופיע בספר ירמיהו כסופרו של הנביא. העיון בספר מגלה שבשלב מסוים הוא חדל לשמש כסופרו; ויש לברר את הסיבה לכך. כידוע, הנבואות בספר ירמיהו אינן מסודרות לפי זמניהן; ופעמים רבות שנבואות מימי מלכים מאוחרים – מופיעות לפני נבואות מימי מלכים שקדמו לו. ירמיהו החל לנבא כארבעים שנה לפני חורבן הבית. בתחילה, ירמיהו היה מופיע לבדו בפני העם1. בשנה הרביעית למלכות יהויקים, מופיע ברוך לראשונה בתור סופרו של ירמיהו (לו). "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ד’ לֵאמֹר: קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים...". ירמיה נצטווה לכתוב; אך ברוך משמש כיד ימינו – כפשוטו! וברוך הוא זה שכותב בפועל: "...וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי ד’ ". ברוך הסתכן וקרא עבור ירמיהו נבואות חורבן בצבור. הדבר הכעיס את המלך יהויקים; ושניהם נאלצו להסתתר מפניו2. לאחר מכן, כאשר הבבלים צרו על ירושלים, כוחו של יהויקים הוחלש; וירמיהו לא חשש עוד מפניו. הקב"ה הורה לירמיהו (לה) לקרוא לבני הרכבים למקדש, כדי להוכיח באמצעותם את עם ישראל. ירמיהו ביצע כל זאת בעצמו; ולא מוזכר שברוך עזר לו. בפשטות, ברוך אינו משמש עוד כעוזרו האישי של ירמיה.

קרא עוד

שו"ת במראה הבזק: "טירחא דציבורא" בזמן אמירת "מי שברך" לחולים

בזמן האחרון נהגו בכמה בתי כנסת בדרך הבאה: בזמן אמירת "מי שברך" לחולים בשבת, כאשר מגיעים לשלב של הזכרות שמות חולים, שותקים במשך כמה שניות וכל אחד שיש לו חולה מתבקש לאמרו בפה במקום מושבו, ואז ממשיכים "בעבור שהציבור…" האם מה שהגבאי אומר בתחילה ובסוף מתקשר עם מה שהיחידים אומרים את השם בעצמם? האם בכלל חידוש כזה ראוי, על אף הבנת הצורך בעניין "טירחא דציבורא"?

קרא עוד

וילך תשע"ג
Microsoft Word Document

וילך תשע"ג

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה סבג

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

לרפואה שלמה

ובריאות איתנה

בתוך כל שאר

חולי עמו ישראל

שמואל

בן נורית ונחשון רבנשטיין

עלון דברי תורה שבועי: פרשת שבוע, חמדת הדף היומי, 'ארץ אגדה', שו"ת 'במראה הבזק' (תשובה שבועית).