|
שנת תשס"ו | שבת פרשת וישלח
וישלח | | 21/01/2005
שאלה
לפני מספר שנים, אחד מבתי הכנסת הביא מהארץ רב ומינה אותו כמרא דאתרא שלהם. בתום שליחותו, לאחר 3 שנים הקהל ביקש ממנו להמשיך בכהונתו הואיל והיה מקובל על הצבור ועשה רבות למען בית הכנסת. הרב טען שיש לו משרה בארץ ישראל והוא נמצא כעת בחופשה ללא תשלום ואם הוא לא יחזור ארצה יאבד את משרתו ואת זכויותיו, במיוחד זכויות פנסיה שצבר.
הועד ניהל עם הרב משא ומתן והסכימו בעל פה שישאר כמרא דאתרא של בית הכנסת ובתמורה לכך, כל שנה, בנוסף על משכורתו ינתן לו בונוס או תמורה כספית כדי ליצור קרן פנסיה עבורו, ובאופן הדרגתי כל שנה נוספת שישאר, יעלה הסכום של הבונוס ובכך יווצר אצל הרב הנ"ל הרצון והנכונות להשאר איתם עוד ועוד. צריך לציין שההסכם הכספי נעשה ל10 שנים והסכומים הנכבדים יותר נותרו לשנים האחרונות של ההסכם.
לאחר 6 שנים קם ועד חדש לבית הכנסת ולאחר דיונים החליטו שהסכומים המשולמים לרב בתור בונוס הם גבוהים במיוחד וקשה על בית הכנסת לשאת בהוצאה כזאת לכן רמזו לרב שיצטרך להוריד את הצפיות שלו. הרב הגיב וטען שהוא לא מוכן לוותר על שום הטבה ושהכסף שהובטח לו זה יהיה הפנסיה שלו ואין לאף אחד זכות לקפח אותה.
כתגובה הועד החליט שהואיל והרב לא רוצה לשמוע על הסדר כספי חדש, הרב יפוטר וכן עשו.
כעת בא הקהל אלי ומתמרמר על זה שהרב מבקש כפיצוי לקבל את כל הסכומים השנתיים המגיעים לו בתור בונוס. גם את אלה של 4 השנים הקרובות בנוסף לפיצוי של משכורת על כל שנת כהונה הואיל וההסכם שלו היה על לא פחות מ10 שנים ורק עברו 6 שנים מתוך 10!
לדעת הועד המנהל מגיע לרב משכורת על כל שנת כהונה ותו לא והבונוס השנתי על ששת השנים שעברו כבר שולמו לו והיות שהוא לא עבד עוד "4" שנים אזי לא מגיע לרב הבונוס הזה.
הנני צריך להכריע דעת תורה על הנושא:
ברור לי שמי שהוחזק כמרא דאתרא, כרב של קהל מסוים אין להורידו מגדולתו שהרי זה תפקיד של שררה, מנהיג ורועה רוחני, ואם אין טענה מבוררת הגורמת פסול לנושא בתפקיד הרם, אפילו אם עבר הזמן שנקבע לו לכהונתו ספק אם אפשר לסלקו, כדברי החתם סופר בתשובותיו על חלק אורח חיים תשובות יב, יג וכפסק הרמ"א ביו"ד רמה סעיף כב ביחס לשררת רב.
ובנושא דידן טרם עבר הזמן ואף למיטב ידיעתי לא היה זמן קבוע להמשך כהונתו של הרב הנ"ל והזמן של 10 שנים היה רק לצורך התשלום של הבונוס השנתי כדי להשלים סכום הגון לצורך הפנסיה של הרב. צריך לציין שההסכם הכספי נערך בעל פה ורק הסכומים כתובים בסתם נייר ועד עתה קויימו כל פרטיו של ההסכם במשך 6 שנים האחרונות.
טרם הספקתי לברר הלכתית את הנושא של הפרת חוזה ולכן שאלותי אליכם הן:
1. האם אתם מסכימים שאין רשות לועד בית הכנסת להעביר את הרב הנ"ל על רקע תשלום שכירותו והבונוס השנתי?
2. האם יש בכך הפרת חוזה?
3. האם הטענה שהכנסותיו של הרב נראות מוגזמות ואין ברצונם או ביכולתם לשאת בהוצאה זו היא טענה מספיקה כדי לשנות את ההסכם ביניהם?
4. האם צודק הרב כאשר כתנאי לעזיבת משרתו דורש תשלום כל הבונוסים הנותרים ל4 השנים הקרובות שהרי רק אז תם חוזהו בנוגע לבונוסים, והועד הקודם התחייב להשלים לו במשך 10 שנים הסכום שהסכימו ביניהם או יש להסכים עם גישת הועד המנהל שהואיל והם קבעו תשלום לכל שנה הם רשאים להפסיק את התשלום בתום כל שנה ואם הם מפסיקים את העסקת הרב יכולים להמנע מתשלום הבונוס של 4 השנים הבאות? למיטב הבנתי האופציה היתה בידי הרב להשאר עוד ועוד... האם לדעתכם האופציה קיימת גם עבור הועד להפסיק את ההסכם?
5. אודה לכת"ר להבהיר בהקדם סוגיה זו בהתאם לדעת תורה כדי שאוכל למצוא סימוכין להערכתי ההלכתית.
|
