|
שנת תשס"ו | שבת פרשת מטות מסעי
מטות | | 21/01/2005
שאלה
בקהילתנו, ישנו אדם הגר בשכנות לבית הכנסת, ומתפלל במניין לעיתים קרובות. בשנים האחרונות, הולך ודועך מאור עיניו, ל"ע, וכיום ראייתו מוגבלת ביותר! לבקשתו, הכנתי עבורו קלטת, הכוללת את כל תפילות ה"יום יום": שחרית, מנחה וערבית. בימים שאין הוא מופיע לבית הכנסת, הוא מתפלל בביתו כשהוא חוזר אחרי התפילות המוקלטות. בימים אלה, הוא עתיד לעקור ממקור מגוריו ולעבור לאזור מרוחק. עתה, הוא מבקשני, שאקליט עבורו את כל תפילות השבת, כדי שיוכל להתפלל בביתו, בעזרת הקלטת. אציין, שעד עתה, לא נעדר ולו שבת אחת מהתפילה. הסברתי לו את הקושי ההלכתי שבדבר, ואולם הוא מתחנן ולא מרפה. הוא טוען שעז רצונו להתפלל, ואין הוא זוכר על פה את התפילות. עוד הוא מוסיף, שאם הוא לא מתפלל, הדבר גורם לו עוגמת נפש וסבל מרובים. בהמשך מוסיף: "אני בין כה וכה מדליק חשמל בשבת, אולם איני רוצה לנסוע בשבת לבית הכנסת. ובעזרת הקלטת, אוכל להתפלל בביתי".
אשמח לשמוע מכב', על ההיבטים של "לפני עיוור" בנושא, וכן בקשר לאפשרות - במקרה מיוחד זה - לגבי שימוש בגוי, על ידי "רמיזה קלה", וביום חול (לגבי הפעלת ה"רשם-קול"), עקב הנסיבות המיוחדות: א. אדם כמעט עיוור ב. סבל נפשי רב (נראה בעליל) ג. לצורך תפילה.
|
