לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל, ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה

בפעם הקודמת עסקנו בדיון של הגמרא (חולין דף קיא ע"ב) על "דגים שעלו בקערה". נסכם את עיקרי הדברים שהעלנו:

בגמרא ישנה מחלוקת, אך להלכה נפסק שמותר לאכול דגים שעלו בקערה בשרית עם חלב.

הראשונים חלקו בשאלת המשמעות של העלייה בקערה:

לפי ריב"ן מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי (נקי) מקבל טעם בשר, ואסור לאכלו עם חלב. אך מאכל פרווה שהוגש על כלי בשרי נותר פרווה, ומותר לאכלו עם חלב.

בעל התרומות מסכים עם ריב"ן לעניין פרווה שנצלה בכלי בשרי, אך ביחס לפרווה שהתבשל בעזרת נוזלים בכלי בשרי הוא סובר שהמאכל נותר פרווה.

לפי רש"י, וכך גם פסקו ר"י ור"ת: אפילו אם המאכל הפרווה התבשל בכלי בשרי, הוא נותר פרווה לעניין היתר אכילתו עם חלב.

להלכה: השו"ע (סימן צה סעיף א) פוסק כרש"י (ר"י ור"ת), הרמ"א מזכיר את דברי ריב"ן, וכותב שיש לחשוש לכתחילה לדבריו, אך בדיעבד ניתן להקל.

לפני שנעמיק ונברר את גדרי הדיעבד, נתאר מספר מצבים שונים שעשויים להיות:

• אדם רוצה להכין אורז לארוחה חלבית. יש סיר בשרי על השיש, הוא רוצה להכין את האורז בסיר הזה.
• משפחה מבשלת מאכלים רבים לכבוד שבת. כל הסירים החלביים בשימוש. אפשר ללכת לשכנים לבקש סיר חלבי, או להכשיר סיר בשרי שיהיה פרווה. אך כרגע כל הסירים שאפשר להשתמש בהם במטבח בשריים.
• לפני שבת, הכינו אורז בסיר הבשרי, בלי לחשוב מה יהיה השימוש באורז. מתלבטים אם להגיש אותו בארוחה החלבית.
• הכינו אורז בסיר בשרי בשביל ארוחה בשרית. בארוחה החלבית הבאה רוצים להגיש את האורז שנשאר מהארוחה הבשרית.
• הגישו אורז בארוחה החלבית, ורק אחרי שאנשים לקחו אורז לצלחת, וחלק מהאורז כבר במגע עם חלב, שמו לב שהכינו את האורז בסיר בשרי.

כאמור, בכל המקרים הללו מדובר על אורז שהתבשל בכלי בשרי. הרמ"א אומר שמכיוון שישנה מחלוקת אם ההיתר של נ"ט בר נ"ט כולל בישול, יש להחמיר לכתחילה אך ניתן להקל בדיעבד.

אך הסמ"ק אומר שניסוח הגמרא כבר רומז על הבחנה בין לכתחילה ודיעבד. ניסוח הגמרא הוא: "דגים שעלו בקערה" – אם הדיון היה לכתחילה, הניסוח המדויק היה צריך לשאול אם מותר להעלות את הדגים בקערה. משמע כאן שהדגים כבר עלו בקערה הבשרית, והשאלה היא אם מותר במצב זה להשתמש בהם בארוחה החלבית (כלומר: לכאורה מקרים א ו-ב אינם באים בחשבון).

המהרש"ל מבין שהסמ"ק החמיר יותר מכך. המהרש"ל אומר שלפי הסמ"ק ההיתר בדיעבד הוא לאכול את האוכל החלבי אחרי שערבו בו את האורז (רק מקרה ה), אך אסור להגיש מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי בן יומו בארוחה חלבית. אך הש"ך והט"ז העירו על דבריו שפשט לשון הסמ"ק הנמצא לפנינו אינו נשמע כך.

יש לציין שהמהרש"ל עצמו פוסק כשיטת ריב"ן, וגם מקבל את הדיוק של הסמ"ק בגמרא. כלומר: לפי  המהרש"ל אוכל שהתבשל בכלי בשרי בן יומו הוא בשרי לחלוטין, ואין שום היתר לאכול אותו בארוחה חלבית. ההיתר בגמרא הוא רק אם עירו מאכל פרווה לכלי בשרי בן יומו, בדיעבד מותר להגיש את האוכל הפרווה בארוחה חלבית.

נשוב לפסקי השולחן ערוך והרמ"א:

בבית יוסף מביא את דברי הסמ"ק וראשונים נוספים שהסכימו עמו. בספרו 'בדק הבית' (בו הוא עצמו חזר והעיר הערות על דבריו בבית יוסף) העיר שחומרה זו מחודשת, ולכאורה יש להתיר נ"ט בר נ"ט גם לכתחילה. בשולחן ערוך (סימן צה סעיף א) כותב בניסוח דומה לניסוח הגמרא "דגים שנתבשלו או נצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה – מותר לאכלם בכותח". כף החיים ופוסקים נוספים מדייקים מכך שהשלחן ערוך מקבל את הדיוק של הסמ"ק, ומתיר להשתמש באוכל הפרווה בארוחה החלבית רק אחרי שכבר בישל בסיר בשרי (מקרים ג-ד-ה), אך אינו מתיר לבחור את הסיר הבשרי לכתחילה בכדי להשתמש בו. אך הרב עובדיה (יביע אומר ט יורה דעה ד) מראה שפוסקים רבים אומרים שבשולחן ערוך ניסח בדומה לניסוח הגמרא, אך הוא ביאר את שיטתו בבדק הבית. לכן פוסק ש"למעשה דברי מרן בבדק הבית, דנ"ט בר נ"ט מותר אפילו לכתחילה לבשל בכלי של בשר בן יומו על דעת לאוכלו אחר כך עם חלב".

כאמור, הרמ"א חולק על כך. ניסוחו הוא "והמנהג לאסור לכתחלה, ובדיעבד מותר בכל ענין". השאלה היא מה גבול האיסור וההיתר המוזכרים בדבריו. הש"ך מבאר שההיתר הוא רק לאכול אחרי שעירבו את הפרווה במאכל החלבי (מקרה ה).

הט"ז מקל יותר מכך, ואומר שאמנם אסור לבחור כלי בשרי בן יומו להכנת מאכל פרווה להגשה בארוחה חלבית, אך אם הפרווה כבר התבשל בכלי בשרי בן יומו, מותר לאכול אותו בארוחה החלבית (מקרים ג-ד-ה), ונראה שזהו מנהג אשכנז

שלוש הערות חשובות לסיום הדיון על בישול פרווה:

• הדיון הוא במעבר טעם דרך כלים. אם הטעם עובר דרך אוכל הוא שומר על טעמו גם במעבר דרך מספר אוכלים (ראו פתחי תשובה יורה דעה סימן צה ס"ק א).
• כל הדיון הוא במאכלים שאינם חריפים. אם מבשל מאכל חריף יש להחמיר יותר, כפי שביארנו בעבר.
• כל הדיון הוא במאכלים שהתבשלו בכלי בשרי בן יומו. אם הכלי אינו בן יומו, הרמ"א פוסק שמותר לבשל בו פרווה לכתחילה. חשוב לציין שרוב מוחלט של הכלים אינם בני יומם, ולכן באופן כללי יש יותר מקום להקל (כל עוד לא מדובר במאכלים חריפים, כאמור).

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב       

   ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך:  [email protected]