דף מקורות

דף הרחבות

יחידה 17 – חובת השלמת פרשיות התורה: חובת היחיד והציבור

בשיעור זה נמשיך לעסוק בקריאת התורה, אך נעבור מן עצם מעמד הקריאה אל תוכן הקריאה והחובה להקיף את פרשיות התורה. נפתח בתקנת הקריאה במועדים ובשבתות: הירושלמי אומר שמשה התקין לישראל לקרוא בתורה בשבתות, ימים טובים, ראשי חודשים וחולו של מועד, ואילו עזרא התקין את הקריאה בשני, חמישי ושבת במנחה. מתוך כך נעמוד על כך שבמועדים הקריאה איננה רק חלק מסדר קבוע של תורה, אלא קשורה גם לעניינו של יום ולחובת "שואלין ודורשין" בהלכות החג.

בהמשך נעסוק בשאלה מה קוראים בשבתות ובימי החול הרגילים. נלמד מן המשנה במגילה שכבר בימי חז״ל היה סדר קריאה רציף בתורה, שהרי ארבע הפרשיות יוצרות הפסקה מסדר הקריאה הרגיל, ולאחריה "חוזרין לכסדרן". מתוך כך נעמוד על מחלוקת האמוראים אם ההפסקה היא בסדר הפרשיות עצמו או רק בסדר ההפטרות, ועל כך שמנהגנו אינו קוטע את רצף הפרשיות אלא מוסיף מפטיר והפטרה מיוחדים.

לאחר מכן נעסוק במנהגי הקריאה השונים שהתפתחו בישראל. נבחן את עדות הגמרא על בני מערבא שהיו מסיימים את התורה בשלוש שנים, ואת עדות ספר החילוקים שבני ארץ ישראל היו עושים שמחת תורה לשלוש שנים ומחצה, לעומת מנהג המזרח לסיים בכל שנה. מתוך דברי הרמב״ם נעמוד על כך שהמנהג הפשוט שהתפשט בישראל הוא להשלים את התורה בשנה אחת, מן השבת שאחר חג הסוכות ועד שמחת תורה, אף שהיו קהילות שהשלימו את התורה במחזור ארוך יותר.

בהמשך נעסוק בחובת היחיד להשלים את הפרשיות עם הציבור. נלמד את דברי הגמרא בברכות: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום", ואת דברי המאירי וערוך השולחן הרואים בכך חלק ממערכת קדומה של קריאת התורה. מתוך כך נבחן האם מדובר בהמלצה חשובה בלבד או בחובה גמורה. לשון הרי״ף והרא״ש משמרת את לשון הגמרא "לעולם ישלים", ואילו הרמב״ם והשולחן ערוך מנסחים זאת כחובה: אף על פי שאדם שומע את התורה בציבור, חייב לקרוא לעצמו בכל שבוע את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום.

לאחר מכן נברר את מטרת התקנה. נבחן אפשרות אחת, שלפיה הקריאה הפרטית נועדה להכין את האדם לקריאת התורה, שמא יקראו לו לעלות לתורה. מנגד נראה שרוב האחרונים הבינו ששניים מקרא ואחד תרגום אינם רק הכנה טכנית לעלייה, אלא דרך להפוך את היחיד לשותף פעיל בקריאת הציבור ולהעמיק את בקיאותו בתורה. מתוך דברי ספר החינוך, הלבוש וערוך השולחן נעמוד על כך שהקריאה בבית נועדה לעורר את האדם על דברי התורה והמצוות, לחזק את ידיעתו, ולחבר בין השמיעה הציבורית לבין לימוד אישי.

בהמשך נעסוק בנפקא מינה בין הטעמים הללו: האם יש חובה להשלים גם את קריאות המועדים וארבע הפרשיות. אם מטרת הקריאה היא להכין את האדם למה שהציבור עומד לקרוא, היה מקום לחייב גם בקריאות מיוחדות אלו. אך אם מטרת התקנה היא להקיף את התורה כסדר, אין הכרח לקרוא שוב קריאות שאינן חלק מן הרצף השנתי. מתוך דברי תרומת הדשן נעמוד על כך שהמנהג הוא שלא להשלים את קריאות המועדים וארבע הפרשיות בשניים מקרא ואחד תרגום, משום שעיקר החובה היא השלמת פרשיות התורה כסדרן.

לאחר מכן נעסוק בזמן הראוי לקריאת שניים מקרא ואחד תרגום ובאפשרות להשלים פרשיות שהחסיר. נבחן את שיטת האור זרוע, שממנה נשמע שיש להשלים לפני קריאת התורה בשבת, ואת דברי התוספות שלפיהם כל השבוע, ממנחת שבת ואילך, נקרא "עם הציבור". מתוך כך נעמוד על כך ששאלת הזמן תלויה בהבנת מטרת התקנה: אם הקריאה נועדה להכנה לקריאת הציבור, יש להקדימה לקריאה; ואם היא נועדה להשתתפות בהשלמת התורה, יש יותר מקום לדון בהשלמות מאוחרות.

בסיום השיעור נעסוק בחובת הציבור להשלים פרשה שלא נקראה. נלמד את דברי האור זרוע על קהילה שבטלה בה קריאת התורה, שיש להשלים את הפרשה בשבת הבאה, ונעמוד על כך שאין בהכרח הצמדה מהותית בין "שבת פרשת" מסוימת לבין אותה שבת דווקא; העיקר הוא שהציבור יצטרף לסדר הקריאה של כלל ישראל. בהמשך נבחן את הגבלות המהר״ם מינץ: אם הציבור השלים את הקריאה במקום אחר אין צורך להשלים שוב, אין להשלים יותר מפרשה אחת, ואין משלימים פרשה מספר קודם. מתוך כך נעמוד על ההבחנה שבין חובת היחיד להשלים פרשיותיו לבין חובת הציבור שלא להחסיר מן סדר קריאת התורה.