שנת תש"ף | שבת פרשת פנחס

בנות צלפחד המופיעות בפרשתנו, הפכו סמל לדורות לנשים צדקניות, שבזכותן נגאלו ישראל ממצרים והגיעו לארץ ישראל. הן זכו שתקבע הלכה לדורות בזכותן, ובקשתן לנחלה היא בבחינת מופת לדבקות ואהבת ארץ ישראל. חז"ל חילקו להן מחמאות בתחומים נוספים כגון: "תנא: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן..." (בבא בתרא דף קיט ע"ב). ננסה להעמיק בנקודה נוספת.

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד ... וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה" (במדבר כ"ז א).

תרצה הייתה גם עיר הבירה של ממלכת ישראל, במשך שנים רבות, מימי ירבעם בן נבט ועד ימי עמרי אבי אחאב. עובדה זו מופיעה לראשונה בתנ"ך כבדרך אגב. וז"ל הכתוב: "וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת" (מלכים א "יד יז). נסביר את מה אירע: אביה - בנו של ירבעם (הוא ואחיו נדב נקראו על שם שני בני אהרון שמתו) חלה מאוד. ירבעם, שידע כי הנביא אחיה השילוני, שנתן לו גיבוי אלקי למרוד בשלמה מלך, כועס עליו מאוד, נקט בטכסיס. הוא שלח את אשתו המחופשת אליו כדי לקבל עצה בנושא מחלת בנם. הקב"ה גילה  זאת לאחיה השילוני, ברגע שאשת ירבעם הגיעה אל פתח ביתו, הוא ניבא לה נבואה קשה מאוד, כי בנה ימות עוד לפני שתספיק לחזור לארמון המלוכה בתרצה. לא זו אף זו, בית ירבעם יושמד בקרוב (עיינו שם א-כ).

אף על פי כן, רומז לנו הכתוב על זכות שהייתה לירבעם וז"ל: "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם" (שם יג).

ננסה להבין מהו הדבר הטוב? וכיצד הפכה תרצה לבירת ממלכת ישראל? יתכן ויש תשובה אחת לשתי השאלות. עם מות שלמה המלך, נקט רחבעם בנו בצעד של פיוס והלך לשכם, ששכנה בגבול נחלת אפרים ומנשה בני יוסף, כדי קיים שם את טקס המלכתו כמלך ישראל ויהודה. בעצת "הילדים" רחבעם פנה לצד השני והקצין את עמדותיו. הממלכה התפלגה וירבעם קבע את בירתו ב שכם - "טבור הארץ" (שופטים ט' לז) בלב השומרון. הכתוב מוסר לנו מידע זה בדרך המעוררת תמיהה: "וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל" (מלכים א י"ב כה). צריך להבין, אם ירבעם בנה את שכם כבירת ממלכתו, מדוע הוא יצא משם והעביר את בירתו לפנואל השוכנת בעבר הירדן המזרחי? (עיינו כדוגמא בראשית ל"ב לב, שופטים ח' ח).

בשנה החמישית  לפילוג הממלכות, עלה שישק מלך מצרים על ארץ ישראל. הכתוב מוסר לנו כי שישק מלך מצרים הגיע אל ירושלים ורחבעם נאלץ להיכנע לו ולתת לו את אוצרותיו (שם י"ד כה-כו). עיון בכתובת כרנך (שישק חקק אותה על קירות המקדש שם, ליד תבאי ולוקסור, עיינו גם אטלס דעת מקרא עמוד 244) מגלה כי שישק כבש כ-150 ערים בארץ ישראל רובן בממלכתו של ירבעם (בנימין מזר כנען וישראל ע' 234-244). פרו' יהודה אליצור הסביר זאת בדרך מאוד הגיונית ומעניינת. ירבעם ברח מפני שלמה למצרים, פרעה נתן לו חסות וירבעם בתמורה הבטיח לו עזרה אחרי מות שלמה: ירבעם יחזור לארץ ישראל ויחדש את מרידתו כנגד רחבעם בן שלמה. כאשר פרעה יתקיף את ממלכת יהודה מדרום ירבעם יתקיף אותה מצפון.

תחילה, ירבעם בנה את בירתו בשכם. בשנה החמישית פרעה - שישק התקיף את ממלכת יהודה מדרום. ירבעם מצאצאי יוסף, סירב למלא את חלקו בהסכם ולא היה מוכן להילחם באחיו - ממלכת יהודה. כעונש, שישק התקיף גם את ממלכת ישראל, וירבעם נאלץ לנטוש את בירתו בשכם, ולברח לעבר הירדן המזרחי לפנואל. פרעה לא עבר את הירדן מזרחה, אבל פגע בהרבה מאוד ערים ישראליות, בעבר הירדן המערבי. רק לאחר שנים הצליח ירבעם לחזור אל השומרון, שכם הייתה הרוסה והוא בנה את תרצה, שלא נהרסה בידי שישק, כעיר הבירה החדשה של הממלכה הצפונית (כנראה בחסות ארמית). על מעשה זה ראוי ירבעם לשבח. כך זכינו להבין את דברי הכתוב: "נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב" וגם כיצד הפכה תרצה, העיר שנקראה על שם בת צלפחד - לבירת ממלכת ישראל.

מי יתן כי ערבות הדדית ואחדות בין כל חלקי העם,

יתפסו מקום חשוב במרחב הציבורי, גם בימנו אלה.