שנת תשס"ט | שבת פרשת ראה

פרשת השבוע: וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ ...וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם

בפרשתנו מופיעה הפסוקים המפתיעים:

"וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ: וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן"

(דברים ט"ו טז-יז).

הסיפא לכאורה, קשה מאוד, איך יתכן ש'אמה העבריה' תרצע ותהפוך לשפחת עולם, גם אם תשתחרר ביובל? הרי הדבר מנוגד לכל מה שהתורה מלמדת אותנו ביחס לאמה העבריה וגם מנוגד, לכאורה, למה שלימדונו רבותינו במסכת אבות "מרבה שפחות מרבה זמה" (פ"ב מ"ז) וכן למה שלימד בלעם הרשע "אלהיהם של אלו שונא זימה הוא" (סנהדרין דף קו ע"א).

הלכות 'אמה העבריה' משדרות כולן את המסר, כי מציאות זו איננה רצויה ויש לצמצמה ככל שניתן עד למינימום. אין להסכים או לאפשר מצב בו האמה תנוצל על ידי בעליה. נדגים עקרונות אלה בכמה הלכות:

א.       "אין האב רשאי למכור את בתו אלא א"כ העני ולא נשאר לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו" (רמב"ם הלכות עבדים פ"ד ה"ב). יש לו אחר כך,כופים אותו לשחררה (שם).

ב.       ניתן למכור את הבת רק עד לגיל בו היא ראויה לחיי אישות. הגיעה האמה לגיל זה הרי היא משתחררת מיד. 

ג.        עברו שש שנים מיום מכירתה או שהגיע זמן היובל - האמה משתחררת.

ד.       אין האדון רשאי למכרה או לתיתה במתנה לאף אדם אחר. נתן אותה בטל הדבר והיא משתחררת. מת האדון אינה עוברת ליורשיו אלא משתחררת (שם ה"ד).

ה.      מצווה על האדון ליעד את האמה להיות אשתו או אשת בנו. כך מאפשרת התורה לאמה להפוך לגבירה. היעוד הוא תחליף לקידושין. לכן יעוד זה נעשה רק מרצונה החופשי (שם ה"ח ולא כשיטת ר"ת קידושין ה ע"א ד"ה "שכן ישנן", עיינו בחידושו הנפלא של המשך חכמה בענין זה על פסוקנו).

ו.         מי שאינו יכול ליעד אינו יכול לקנות אמה העבריה (שם ה"יא).

ז.         אין ליעד שתי אמות.

ח.      לאחר הנישואין הופכת האמה לאשה החוקית והבעל חייב לה כל מה שבעל יהודי מתחייב לאשתו בכתובתה (שם פ"ד ה' ו-ז). 

לפיכך, אי אפשר להבין את פסוקנו כפשוטו. לכן, חז"ל במסכת קידושין למדו את הסיפא של הפסוק "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" כמתייחסת לענין הקודם שמופיע בפרשיה והוא דין הענקה. וז"ל הכתוב:

"וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם: הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם " (שם יג-טו).

פוסק הרמב"ם - השתחררה האמה האדון חיב לתת לה תשלומי "הענקה" - מעין תשלומי פיצויים הנהוגים כיום למי שעוזב מקום עבודה (שם פ"ג ה"יד).

אם כך, כל דין 'אמה העבריה' הותר על ידי התורה, רק כדי להציל מחרפת רעב את בתו של מי שירד מנכסיו ואיננו מסוגל לפרנס את בנותיו.

בזמן האחרון קראנו באמצעי התקשורת על בנות עניים ה"מוכרות את גופן" במחיר "מנת פלאפל" כדי לא לרעוב.

על מדינת ישראל כמדינה יהודית, להצילן מ"חרפה" זו על ידי תיקון תקנות המתאימות לזמננו, שהרי דין 'עבד עברי' ו'אמה העבריה' אינו נוהג בימנו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר