|
 גליון מספר 20 - נזקי שכניםתגובות לפסקי הדין בגליון הקודםתגובה כללית בנושא תשלום פיצויים על הלנת שכר
ברצוני להתייחס לכלל הנושא של איסור ריבית בפיצויים על הלנת שכר. בפסק הדין של הרב שרמן, ציין הרב שרמן כי ברור שהחוק המחייב פיצויים על הלנת שכר, אינו עושה זאת על מנת לפצות את העובד על הרווחים שהיה יכול להפסיד אם הכסף היה בידיו, אלא מדובר בקנס שמטילה המדינה על כך שהמעביד מלין את שכרם של עובדיו. חוק זה מצטרף לשרשרת של חוקים המגינים על העובד מפני המעביד, שהוא הצד החזק בדרך כלל.
לכן, כל הדיון בשאלת מבטל כיסו של חברו אינו רלוונטי, לענ"ד, כאשר מדברים על פיצויי הלנת שכר, שכן שם מדובר בתשלום בגין הרווחים שאותם היה יכול המעוכב להרוויח, ואלו דומים ממש לשכר המתנת מעות. כאן מדובר בפיצויים אסטרונומיים, שברור שאינם שכר המתנת מעות, אלא עונש על עיכוב מעות.
באופן דומה, יש לומר, שגם הדין של קנס מתרבה אינו שייך בנסיבות אלו. ראשית, העובדה שמדובר בקנס שמטיל בית הדין, ולא בקנס שהוא תוצאה של הסכם בין המעביד לעובד, מוציאה אותו לחלוטין מההקשר של ריבית. ושנית, האיסור בקנס המתרבה נובע, לענ"ד, מחשש שמדובר בהערמה, דהיינו שהייתה הסכמה בין המלווה ללווה לערוך באופן זה את ההלוואה, על מנת להינצל מאיסור ריבית. על כגון זה אומר הריב"ש, שאיסור ריבית נובע מאופי העיסקה, ולא תלוי בשאלה אם קוראים לתוספת התשלום 'ריבית'. אולם, הקנסות של עיכוב פיצויים לא נועדו לתת כסף ביד העובד, ואדרבה, ישנו סעיף התיישנות מהיר, המחייב את העובד לתבוע בהקדם את שכרו, מה שמונע ממנו את האפשרות להשהות את התשלום עוד, ובכך להרוויח יותר. לכן, נראה לי שיש לחייב קנסות אלו, ואין בזה משום איסור ריבית. (הרב יואב שטרנברג)
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
