|
 גליון מספר 28 - מקח טעותפסקי דיןהרב אליעזר שינקולבסקי, בית הדין לממונות גזית, שעלבים
תקלות שנמצאו ברכב שנקנה
תיאור המקרה
התובע קנה מהנתבע רכב. מחיר המחירון היה 92,000 ₪ אך המחיר ששולם בפועל היה 70,000 ₪, משום שהנתבע היה צריך למכור את הרכב במהירות, ולכן לא היה יכול להתמקח.
זמן קצר לאחר הקנייה הרכב נתקע, ובבדיקה במוסך המרכזי התברר שהרכב עבר שלושה טיפולי ראש מנוע. לדברי עובדי המוסך, הרכב זקוק לטיפול יסודי בעלות גבוהה מאוד.
התביעה
התובע טוען, שברור שלא היה קונה רכב במצב זה, ולכן הוא מבקש ביטול מקח. גם אם משום מה המקח לא יתבטל, הוא טוען שברור שיש להפחית סכום משמעותי ממחיר הרכב, ולהשיבו לו.
תשובת הנתבע
הנתבע טוען מספר טענות:
ראשית, טוען הנתבע, שלא ידע על התקלה בראש המנוע. שנית, הוא טוען שבזמן המכירה הדגיש שהוא מוכר את הרכב 'כמות שהוא'. שלישית, היות שהתובע בדק את הרכב, האחריות היא על מכון הבדיקה, או על התובע שלא בדק את הסטוריית הטיפולים של הרכב במוסך של הנתבע.
פסק הדין
מן הדין המקח צריך להיות בטל. אולם, מאחר שהדבר יגרום הפסד לנתבע, שהרכב יחזור אליו כ'יד חמישית', ומשום שאם יבוטל המקח יצטרך התובע לשלם לנתבע דמי שכירות בגין הזמן שהרכב היה ברשותו, ומשום שסו"ס קנה התובע את הרכב במחיר זול בהרבה משוויו, קבע בית הדין בתורת פשרה, שעל הנתבע לשלם לתובע סכום כסף השווה להפרש בין עלות התיקון לבין ההנחה שקיבל התובע ממחיר המחירון.
הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם ביטול המקח מותנה בכך שהרכב 'נתקע' מחמת המום?
ב. האם העדר ידיעה של הנתבע מונע את ביטול המקח?
ג. האם הודעה שהרכב נמכר 'כמות שהוא' מונעת את ביטול המקח?
ד. האם חובת בדיקת התקלות ברכב מוטלת על הקונה או על המוכר?
א. ביטול המקח כאשר הרכב התקלקל מסיבה אחרת
אף שלא ברור שהרכב התקלקל מחמת הבעיות הקודמות שהיו בו, וייתכן שהתקלקל מחמת שימוש לא נכון של התובע, אין לכך השפעה על נדון דידן. שכן, השאלה היא אם המקח בטל מחמת המום שהיה בו. אם המקח בטל, חייב הנתבע להשיב לתובע את מה ששילם על הרכב, ואם ירצה, יתבע את התובע אחר כך על שימוש לא נכון ברכב, מצד דיני שומרים או דיני נזיקין.
בית הדין בירר עם מומחים, וקבע שהעובדה שהרכב עבר שלושה טיפולי ראש מנוע, מספיקה כדי להחשיב את העסקה כמקח טעות.
ב. ביטול מקח כאשר המוכר לא ידע מהמומים
דבר פשוט וברור הוא שגם כאשר המוכר לא ידע מהמומים, המקח בטל. דוגמא בולטת לדבר היא הדין המובא בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רלב סעיף יא), שהמוכר בהמה ונמצאה טריפה, אף על פי שהמוכר לא היה יכול לדעת מהמומים, המקח בטל.
ג. מחילה מראש על מומים
השולחן ערוך (שם סעיף ז) כותב:
כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו: (כל מום) שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו, כמו המפרש האונאה.
לכן, תנאי כעין זה שנערך בנדון דידן, לפיו הלוקח קונה את הרכב 'כמות שהוא', אינו יותר מאשר תנאי 'על מנת שאין אתה חוזר עלי במום', שאינו מועיל.
הנתבע טען אמנם, שבבתי משפט מקובל תנאי למכור את הרכב 'כמות שהוא', ולכן יש לתת תוקף לתנאי מצד מנהג המדינה. לכאורה, יש לבסס את דבריו על לשון השולחן ערוך (שם סעיף ו):
כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך.
אולם, בית הדין דחה טענה זאת משני נימוקים:
א. גם בבתי משפט אין פסיקה מוחלטת בעניין זה.
ב. מנהג המדינה שייך רק בדברים החוזרים על עצמם פעמים רבות, וידועים לרבים, שהרי זוהי לשון השולחן ערוך 'כל הנושא ונותן על מנהג המדינה הוא סומך'. אין הדבר שייך בנדון דידן.
ד. על מי מוטלת חובת הבדיקה מראש
הבסיס לטענתו של הנתבע הוא לכאורה מדברי המגיד משנה (הלכות מכירה פרק טו הלכה ג) שכתב:
ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולין לנסותו ולטועמו, ולא הקפיד לעשות כן, והמוכר מכר לו סתם - אינו חוזר.
למעשה, בית הדין ציין, כי היות שהתובע לקח את הרכב למכון בדיקה, אין זה מום 'שהלוקח יכול להבחינו לאלתר'. מלבד זאת, רבים חולקים על המגיד משנה, כמבואר בפתחי תשובה (שולחן ערוך שם ס"ק א)..
הרב עובדיה אחיטוב, ביה"ד לממונות בית אל
אתר www.dintora.org של מכון 'משפטי ארץ'
מקח טעות בקניית רכב
תיאור המקרה
התובע קנה מהנתבע רכב. עקב שביתה של עובדי מכוני הבדיקה, לא היה התובע יכול לבדוק את הרכב במכון בדיקה, והסתפק בבדיקה שטחית.
התובע מציין כי ברכב ישנן מספר תקלות שלא ידע עליהן קודם הקנייה: מנגנון כריות האוויר אינו עובד, משאבת הדלק אינה תקינה, הרדיו במצב לא טוב.
התביעה
התובע טוען, שברור שלא היה קונה רכב במצב זה, ולכן הוא מבקש לבטל את המקח.
תשובת הנתבע
הנתבע טוען מספר טענות:
ראשית, הנתבע טוען שחובת הבדיקה מוטלת על הקונה, ולא עליו. שנית, התובע השתמש ברכב לאחר שידע על התקלות, והדבר מעיד שמחל על המומים.
במידה שבית הדין לא יקבל את שתי הטענות הראשונות, הנתבע טוען שהוא מוכן לשאת בתיקון התקלות, אבל אינו מוכן לבטל את המקח.
פסק הדין
בית הדין קבע שהמקח קיים, אבל הנתבע צריך לשאת בתיקון התקלות שברכב.
הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם חובת בדיקת התקלות ברכב מוטלת על הקונה או על המוכר?
ב. האם העובדה שהתובע השתמש ברכב לאחר גילוי התקלות מבטלת את זכותו לבטל את המקח?
ג. האם התקלות בנדון דידן מהוות עילה לביטול המקח?
א. על מי מוטלת חובת הבדיקה מראש
הבסיס לטענתו של הנתבע הוא לכאורה דברי המגיד משנה (הלכות מכירה פרק טו הלכה ג) שכתב:
ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולין לנסותו ולטועמו, ולא הקפיד לעשות כן, והמוכר מכר לו סתם – אינו חוזר.
למעשה, בית הדין ציין, כי היות שהתובע לקח את הרכב למכון בדיקה, אין זה מום 'שהלוקח יכול להבחינו לאלתר'. האחרונים מציינים, שלכאורה מדברי הרמב"ם, משמע שהוא חולק על המגיד משנה, שהרי הרמב"ם (שם) כתב:
וכן המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח – מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום, אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר.
הרי מבואר ברמב"ם, שרק אם השתמש במקח אחר שראה את המום הרי זו מחילה, אבל עצם ידיעת המום בלא השתמשות אחר כך אינה נחשבת כמחילה על המום.
השבות יעקב (חלק ג סי' קסט) כותב, שהמגיד משנה מדבר על מקרה שהקונה היה יכול לבדוק קודם הקנייה ולא בדק. היות שהיה יכול לבדוק, הרי זה כאילו ראה את המום, וכיוון שקנה אחרי שידע מהמום, בוודאי שזו מחילה. זאת בניגוד לרמב"ם, שדיבר בקונה שכבר קנה, ולכן אם לא השתמש, יש לומר שידע מהמום, והתכוון לבטל את המקח, וממילא אין בידיעה על המום ראיה על מחילה.
למעשה, אחרונים רבים חולקים על על המגיד משנה ועל השבות יעקב, וסוברים שאמנם אילו הקונה היה יודע בוודאות על המום קודם הקנייה וקנה, ברור שיש כאן מחילה, אבל העובדה שהנתבע היה יכול לבדוק, אינה נחשבת שידע על המומים ומחל עליהם. שיטה זו הולמת בפרט בנדון דידן, שהמומים המדוברים אינם מומים המתגלים בבדיקה קלה. ואמנם, היות שהנתבע מוחזק בכסף, יש מקום שהוא יכול לטעון 'קים לי' כדעת המגיד משנה והשבות יעקב.
עוד יש מקום לטעון, שמומים ברכב הם דבר שכיח ולכן חובת הבדיקה מוטלת על הקונה. הבסיס לדבר הוא מדברי השולחן ערוך (חושן משפט סימן רלב סעיף יב):
טריפות דסירכא, הוא הדין דמבטל מקח; ויש חולקים. הגה: דהואיל והוי דבר דשכיח, הוי ליה לאתנויי.
לדעת היש חולקים בשולחן ערוך, היות שהמום הוא מום מצוי, הלוקח צריך להתנות בפירוש שאינו מקבל עליו מום זה. ולכאורה הוא הדין בתקלות ברכב, שהן דבר מצוי.
למרות זאת, בית הדין קבע, שהתקלות המדוברות בנדון דידן, אינן תקלות שכיחות, ולכן הלוקח אינו צריך להתנות שאינו מקבל אותן עליו.
ב. ביטול מקח לאחר שהקונה השתמש בחפץ
כבר הבאנו את דברי הרמב"ם, שכתב שאם הלוקח משתמש במקח לאחר שידע על המום, אין הוא יכול לדרוש לבטל את המקח. אמנם, בנדון דידן יש לטעון, שמיד לאחר שנתגלה המום רצה התובע לפנות לנתבע, אלא שמצב בריאותו של המוכר לא אפשר זאת, ואכן הוא פנה לאחד מידידיו של הנתבע, וזה יעץ לו להמתין מספר שבועות.
בנדון דידן יש לדמות זאת למה שכתב בנתיבות המשפט (שם ס"ק א), שאם הלוקח לא היה יכול להחזיר מחמת שהמוכר לא היה בעיר, והמקח הוא דבר שעושה ואוכל, רשאי הלוקח להשתמש במקח, כדין כל שומר אבֵדה, שאם האבדה היא דבר שעושה ואוכל יכול להשתמש בה עד שיחזירה לבעליה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רלז סעיף כב). והוא הדין לרכב, שהרי משלמים עליו אגרת רישוי וביטוח, ולכן הרי דינו כ'אוכל' שמותר ליהנות ממנו.
ג. ביטול מקח כאשר ניתן לתקן את המום
הרא"ש בתשובה (כלל צו סי' ו) דן במי שקנה בית, ולאחר הקנייה התברר שאנשים באו וקלקלו את דלתות הבית והחלונות, שלא באשמת המוכר. הקונה טען שאלו מומים בבית, ורצה לבטל את המקח. הרא"ש פסק, שגם בית ללא חלונות ודלתות עדיין שם בית עליו, ולכן המקח קיים, אלא שהמוכר צריך להחזיר לקונה את פחת הערך של הבית, על מנת שהקונה יוכל לתקן את הבית, וכן נפסק בשולחן ערוך (שם סעיף ה).
אולם, לכאורה הראב"ד חולק על הרא"ש. שכן הראב"ד כותב (הלכות מכירה פרק טו הלכה ב):
כגון שהיה תופס לפניו שק של אגוזים, ואמר לו הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים בדינר, ונטלו והלך לו ומדדו ולא מצא מידתו, הרי זה חוזר, ואע"פ שרצה זה להשלים.
הרי, שאף על פי שהמוכר מוכן לתקן את החסר, דהיינו להשלים את הסאה שהבטיח, הלוקח יכול לדרוש לבטל את המקח.
ההבדל בין דברי הרא"ש לדברי הראב"ד הוא, שהראב"ד דיבר על מי שהתחייב לספק מוצר מסוים 'שק זה שיש בו סאה אגוזים' ובפועל לא סיפק שק עם התכולה הנקובה. במקרה זה, המקח בטל. לעומת זאת, הרא"ש הסביר, שכיוון ש"שם בית" קיים על הבית גם כאשר החלונות שבורים, הרי המוכר סיפק את הבית, אלא שלא מכר עם הבית את המוצרים הנלווים – דלתות וחלונות. ולכן לגבי הבית אין טענת מקח טעות, ואת המוצרים הנלווים צריך המוכר לספק ללוקח.
בנדון דידן, יש לדון בשאלה, האם הרכיבים המקולקלים במכונית דינם כמום במכונית, או כדין מוצרים נלווים שלא סופקו. בית הדין קבע, שהשלדה של הרכב היא חלק מהותי מהמכונית, וכל השאר הם מוצרים נלווים. הראיה לכך היא התייחסות המוסכים וחברות הביטוח לנושא – כאשר רכב מקבל מכה או מתקלקל אחד מחלקיו, מתקנים ומחליפים את אותו החלק. אבל כאשר השלדה נפגעת, אף אם ניתן לתקנה, אין מתקנים זאת ומגדירים את מצב הרכב כאבדן גמור.
לכן, יש לקיים את המקח, והמוכר צריך לתקן את כל המומים שברכב.
הרב חיים שלמה שאנן, בית הדין האזורי נתניה
שורת הדין, כרך ט עמ' שמה-שמט
עיכוב תשלום בגין הפרת הסכם נופש
תיאור המקרה
התובע הוא בעל חברת תיירות ונופש, וארגן לנתבע חבילת נופש. הנתבע שילם כמקדמה חלק מהמחיר של חבילת הנופש. כאשר הנתבע הגיע לבית המלון הוא קיבל תנאים גרועים ממה שהובטח לו בחבילת הנופש - חדרים קטנים יותר וכדומה. הנתבע התלונן בפני הנהלת המלון, וזו נתנה לו פיצוי מסוים, ע"י שמסרו לשימושו חדר נוסף. הנתבע שהה במלון עד לסוף תקופת הנופש, וכעת הוא מסרב להעביר לתובע את יתרת התשלום, משום שחבילת הנופש שהוא קיבל אינה מה שהובטח לו.
התביעה
התובע דורש את יתרת התשלום של חבילת הנופש, כפי שהוסכם מראש. לתובע שתי טענות: (א) הנתבע צריך לשלם לו כפי שסוכם, ולתבוע את הנהלת המלון. (ב) סוף סוף, הנתבע אכן שהה בבית המלון כמספר הימים שהובטחו בחבילת הנופש.
תשובת הנתבע
הנתבע טוען, שנשאר בבית המלון מפני שלא ידע שזכותו לבטל את המקח, לכל היותר חשב שיוכל לשלם פחות. כמו כן, הוא טוען שאף אילו היה רוצה לבטל את העסקה, לא היה יכול לבטל את החופשה, משום שכבר יצא לחופשה והדבר היה גורם לו עגמת נפש גדולה.
פסק הדין
מן הדין, הנתבע צריך להשלים לתובע את מלוא הסכום של חבילת הנופש, כפי שסוכם מראש. למרות זאת, בית הדין המליץ לצדדים להגיע לפשרה הקרובה לשני שליש התביעה, משום שיש בטענות התובע מן הצדק, אף שלא מן הדין.
הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם טענת התובע שהנתבע צריך לשלם לו ולהפנות את תלונותיו למלון נכונה?
ב. האם כשנעשה מקח טעות והלוקח השתמש לאחר שנודע לו המום המקח בטל?
ג. האם יש ביטול מקח כאשר הקונה לא ידע שזכותו לדרוש ביטול מקח?
ג. האם הנתבע צריך לשלם את מלוא הסכום או רק את מה שהייתה החבילה שווה על פי התנאים בפועל?
א. האם טענת התובע שהנתבע צריך לשלם לו ולהפנות את תלונותיו למלון נכונה
בית הדין קבע, כי טענת התובע, שהנתבע היה צריך לשלם לתובע ולהפנות את תלונותיו לבית המלון, אינה נכונה. הטעם הוא, שמי שאינו משלם מחמת שחושב שאינו צריך, אין סיבה שישלם ואחר כך יתבע – מדוע הוא צריך להפוך את מעמדו מ'מוחזק' ל'מוציא'. ובפרט בנדון דידן, שהרי כל טענה בדבר הזמנה שלא בוצעה היא טענה כלפי הסוכן, שתפקידו להסדיר את ההזמנות. רק לגבי תקלות בלתי צפויות, כגון אוכל לא טוב וכדומה יש מקום לומר שהן עילות לתביעה כלפי המלון בלבד ולא כלפי הסוכן.
למעשה, גם בתקלות מעין אלו ייתכן שיש מקום לתביעות כלפי הסוכן. זאת על פי דברי הרמ"א (חושן משפט סימן רצד סעיף ו):
ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות, ואח"כ נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב, ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא הואיל וקבל שכר מן החוב, יש אומרים דהדין עם שמעון דומיא דהוכר הגנב.
דהיינו, שהיות שראובן הוא שתיווך בעסקה בתשלום, חובתו לעזור בקשיים המתגלים תוך כדי ביצוע העסקה.
ב. ביטול מקח כאשר הלוקח השתמש לאחר שנודע לו המום
לשון השו"ע (חושן משפט סימן רלב סעיף ג):
המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפי' לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר.
הרי, שכיוון שגם לאחר שגילה הנתבע את המום, דהיינו שהתנאים במלון אינם כפי שהובטחו לו, לא חזר בו מהעסקה, אלא נשאר במלון, המקח קיים.
אלא שלכאורה יש לומר, שהנתבע לא היה יכול לחזור בו, משום שהדבר היה גורם אי נעימות גדולה לו ולמשפחתו. והרי זה דומה למה שכתב נתיבות המשפט (סימן רלב סק"א) כתב שאם הלוקח לא היה יכול להחזיר מחמת שהמוכר לא היה בעיר, והמקח הוא דבר שעושה ואוכל, רשאי הלוקח להשתמש במקח, כדין כל שומר אבדה, שאם האבדה היא דבר שעושה ואוכל יכול להשתמש בה עד שיחזירה לבעליה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רלז סעיף כב).
בנדון דידן, הנתבע לא הודיע לתובע שהוא רוצה לחזור בו. בית הדין קבע שגם אם את הלילה הראשון היה אנוס לבלות בבית המלון, הרי לאחר מכן היה יכול לחזור לביתו, וחוסר הנעימות שהדבר יגרום לו ולמשפחתו אינו נחשב אונס המונע את החזרת המקח.
ג. ביטול מקח כאשר הקונה לא ידע מזכותו לבטל את המקח
בפתחי תשובה (שם סק"א) כתב, שאם הלוקח לא החזיר את המום מחמת חוסר ידיעה, אין טענתו מתקבלת, מפני שלא חילקו חכמים בין יודע לאינו יודע. על כן, טענתו של הנתבע בעניין זה אינה מתקבלת.
ד. האם הנתבע צריך לשלם את מלוא הסכום
אף אם נאמר שהנתבע אינו יכול לחזור בו מן המקח, היה יכול להיות מקום לומר שאין לחייבו יותר מאשר השווי האמיתי של חבילת הנופש שקיבל, ולא כפי מה שהובטח לו. אולם, גם טענה זו איננה נכונה מכמה סיבות:
1. כיוון שהוא לא הודיע לתובע שאין ברצונו לשלם, וכנדרש על פי דין אונאה, כפי שצוין לעיל.
2. היה לו לבקש מלון חלופי, כפי שעשו אנשים אחרים שקיבלו תנאים פחות טובים ממה שהובטח להם.
3. אין חולק שהנתבע קיבל חדר נוסף. ואם לא הודיע הנתבע שפיצוי זה אינו מספק אותו, הרי שאינו יכול לבוא בטענה.
4. כיוון שהתובע נאלץ לשלם לבעל המלון את מלוא הסכום משום שהנתבע לא חזר מיד לביתו, והנתבע היה מודע לכך, הרי הנתבע התחייב לשלם את ההפסד שנגרם לתובע. הדבר דומה לדברי הרמ"א (חו"מ סימן פא סעיף ז):
מי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן, ואבי הבן שתק, שתיקה כהודאה דמיא. ואף על פי שלא דבר האב כלום, דהוי ליה לאב לאסוקי אדעתיה ולמחות.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
גליון 28
גליון 28