|
 גליון מספר 4 - שכניםתגובות לפסקי הדין מהגליון הקודםפסק הדין בנושא: עובד שוויתר על פיצויי הפיטורין
לפסק דין זה נכתבו שתי תגובות:
א. בסוף פסק הדין נכתב, כי לדעת בית הדין: "אף אם קיים חוק שאינו מכיר בהתנאה מראש לאי תשלום פיצויים, ודאי שאין להתחשב בו הואיל והוא נוגד את דין התורה".
על כך יש להעיר, כי ניתן לראות בחוק זה כעין מודעה כללית. כשם שמועילה לאדם מסירת מודעה לפני שהוא חותם על מסמך, כך מועיל החוק המודיע שכל העובדים החותמים על סעיף כזה הם בעצם אנוסים מחמת קושי הפרנסה, ובכל הנוגע לסעיף זה אין בחתימתם ממש. מודעה אינה נוגדת את חוקי התורה, וממילא יש לקבל טענות המתבססות על חוק זה, שהוא חוק סוציאלי לטובת ציבור השכירים (כן שמעתי ממו"ר הרב נ"א רבינוביץ' שליט"א). וראה ברמב"ם (הלכות גזילה ואבידה פרק ט הלכה טז) שיש מקרים שבהם אינו צריך למסור מודעה מפורשת ובכל זאת המכר בטל.
וראה בהגהות רבי עקיבא איגר (על שו"ע חו"מ סי' ג אות א): "שהדבר ידוע דבענייני הקניות והסחורות וכל ענייני משא ומתן שנהגו הסוחרים בעסקיהם יש לנו ללכת אחרי מנהגיהם ואפילו בסתם מנהג... גם הרב המגיד כתב (פרק ז מהלכות מכירה) בשם הרשב"א: שמע מינה כי המנהג מבטל הלכה בכל כיוצא בזה וכו'... אם כן מאחר שראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו... היעלה על הדעת שהיה עושה עסק עמו על סמך אותו המנהג שבאותו מקום ואחר כך יצא למקום אחר ויפשוט לו את הרגל ויאמר אין רצוני לדון על פי המנהג מקום המשא ומתן אלא כפי מקום התביעה?!".
ונדמה כי כל מי שחותם חוזה העסקה במדינת ישראל יודע כי יש חוק מדינה בעניינים הללו, ושניתן לכוף על כך בבית משפט, ועל דעת כן מעסיק. (הרב אייל פישלר).
ב. הזכות לפיצויי פיטורין היא חלק בלתי נפרד מתנאי השכר על פי החוק במדינת ישראל. מטרתם של חוקים אלה להגן על העובד שלרוב הוא הצד החלש מפני המעביד שלרוב הוא הצד החזק. כיוון שחוק זה התקבל כחלק מדאגת המדינה לרווחת התושבים ולצדק החברתי הרי שלכולי עלמא "דינא דמלכותא דינא" חל ומחייב גם ע"פ ההלכה. ואם יטען הטוען הרי גם על דין תורה ניתן להתנות בדבר שבממון וקל וחומר שיהיה ניתן להתנות על דינא דמלכותא, נאמר כי הדברים נכונים באופן עקרוני אלא שבמקרה זה חלק מגוף ה"דינא דמלכותא" הוא שלילת היכולת להתנות עליו והתניה עליו סותרת את עצם קבלת הדינא דמלכותא כדינא במקרה זה.
יתר על כן, נראה לומר כי במקרה זה לכו"ע לא ניתן להתנות על החוק. שכן לחוקי העבודה במדינת ישראל ישנו מעמד של תקנות הקהל (וכן כתב הרב אברהם שפירא בתחומין ג'), אשר ביחס אליהן שנינו במסכת ב"ב (ח:) "רשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצתן". שמענו א"כ כי יכולים בני העיר, ולעניננו מדינת ישראל, לקבוע תנאי שכר ולכפות את הצדדים לעמוד בהם. ועיין בתשובת פנים מאירות (ח"א סי' עח הובאה בפתחי תשובה חו"מ קנו, ח) שסובר כי מכח תקנות הקהל יכולים הסוחרים לכפות זה את זה שלא למכור במחיר נמוך מהמוסכם ביניהם. ונראה שהוא הדין והוא הטעם לחוקי העבודה שאינם מאפשרים לשכור את הפועלים בפחות מן הקבוע בחוק. (הרב יוסף כרמל אב"ד בבית הדין משפט והלכה בישראל).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
שכנים