English | Francais

Search


גליון מס' 38- פרשנות של חוזה שכירות

תגובות לפסקי הדין בגליון הקודם



פסק הדין בנושא: החזרת דמי שכירות ששולמו מראש
מספר קוראים הגיבו לפסק הדין ולכולם טענה זהה פחות או יותר. ממה נפשך – אם לא מקבלים את טענת השוכר לכך שהשכירות בוטלה, הרי שהשוכר עדיין מחזיק בזכויות השכירות (קניין לזמן כלשון הריב"ש שהובאה) ואז למשכיר אסור להשכירו לצד שלישי, ואם בכל זאת השכיר – הרי שהוא השכיר נכס של השוכר הראשון וממילא עליו להעביר את דמי השכירות לשוכר הראשון; ומאידך - אם מקבלים את טענת השוכר הראשון לביטול השכירות, אז ממילא הוא אינו שוכר של הנכס ומגיע לו בחזרה את החלק היחסי בדמי השכירות ששילם בעבור התקופה מאז שפקעה השכירות.
בכל מקרה הפסיקה יוצרת לכאורה עיוות שבמסגרתו עושה המשכיר "עושר ולא במשפט" כאשר הוא אוחז בידו "כפל" דמי שכירות ללא כל הצדקה הגיונית. יכול להיות, אמנם, שיש "לקנוס" את השוכר הראשון על כך שהפר לכאורה את הסכם השכירות, ואולי על כך שגרם למשכיר נזקים כלשהם כגון טרחה, איתור שוכר חדש וכדומה, אך אין כל הצדקה לקבוע שהמשכיר זכאי קטגורית לכל דמי השכירות, משני השוכרים, ללא קשר לשיעורם.
תגובת המערכת:
לצערנו, אין באפשרותנו לקבל את התייחסותם של הדיינים שישבו בהרכב לפסק הדין. הדברים המובאים בשורות הבאות הם נסיון להסביר את פסק הדין.
ניתן לומר, שיש לשוכר זכות מוחלטת בנכס לתקופת זמן. אילו כך היה המצב, מסתבר שגם היתה לשוכר הזכות להשכיר את הנכס לאחרים. אולם, ניתן לומר שזכותו של השוכר בנכס היא לגור בו בלא הפרעה. אם למשל, אדם שכר דירה לזמן ארוך – מספר שנים – ובאמצע התקופה יצא לחצי שנה לחו"ל, ומוציא את כל הריהוט שלו מהדירה, האם יש בעיה למשכיר לעשות שיפוץ בנכס בזמן הזה? הרי הוא לא מפריע בשום צורה לשוכר! טענתו של בית הדין היתה, שכיוון שהשוכר אינו גר בנכס, ואין לו שום רהיט בנכס, אין שום הפרעה לשוכר בכך שהנכס יושכר לאדם אחר. יצויין גם, שזה אינו חידוש של בית הדין, אלא דברי נתיבות המשפט.
אמנם, נכון הדבר, כפי שצויין בפסק הדין המלא, שדברי נתיבות המשפט מבוססים על ההנחה שלשוכר אין קניין פירות בנכס אלא רק זכות השתמשות. כיוון שמדובר בזכות השתמשות, ניתן לומר שהיא מוגבלת. אולם, אם לשוכר היה קניין פירות, מסתבר יותר שכל הפירות של הנכס שלו, ואין המשכיר יכול להשכיר את הפירות לאחרים, בין אם הדבר מפריע לשוכר ובין אם לא. וממילא, צריך עיון בפסק הדין, שהרי היסוד של פסק הדין הוא שכדי לסיים את השכירות צריך קניין, משום ששכירות היא קניין פירות לזמן, ודברי הנתיבות אינם מתאימים לשיטה זו (הרב יואב שטרנברג)
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.