|
 גליון מספר 11 - שכירות דירההעקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון1. הפרת חוזה שכירות / הרב דוד עובדיה
א. איחור בתשלומים מהווה עילה לביטול חוזה, במצב בו ברור מנסיבות העניין כי המוכר או המשכיר צריך את הכסף בזמן שנקבע לתשלום.
ב. שוכר שהשכיר את המושכר או חלק ממנו:
1. אם עשה זאת שלא כדין – דמי השכירות למשכיר.
2. במצב בו זכותו מן הדין להשכיר לאחר – דמי השכירות לשוכר.
3. במצב בו הדבר נעשה רק מכח הסכמה, אך ללא התייחסות מפורשת לתשלום – הוי ספיקא דדינא.
4. בימינו המנהג הוא שאסור לשוכר להשכיר את המושכר לאחר ללא הרשאה מפורשת.
ג. תשלום עבור הנאה מהווה ראיה לשוויה של אותה הנאה בעיני המשלם.
2. מת המשכיר תוך זמן השכירות / הרב צבי יהודה בן יעקב
א. לדעת רוב הפוסקים שכירות הינה קניין לזמן, לכן אף אם מת המשכיר הזכויות נשארות בידי השוכר.
ב. בתנאים נלווים לחוזה, יש לבחון האם מדובר בהתחייבות אישית, וממילא היא מתבטלת עם מות המתחייב, או שמא מדובר בתנאי הקניין.
ג. אופציה להארכה הינה חלק מתנאי הקניין, וממילא היא אינה מתבטלת עם מות המשכיר.
3. התחייבות לתשלום על מניעת רווח / הרב ברוך יצחק לוין
א. התחייב השוכר לשלם עבור נזקים שייגרמו למשכיר עקב אי עמידתו בתנאי החוזה – התחייבותו תקפה, ואין בהתחייבות זו משום אסמכתא.
ב. אולם אם אין מדובר בנזק אלא במניעת רווח, למרות שהשוכר התחייב במפורש בחוזה לשלם פיצוי עבור כך, יש להתחייבותו דין אסמכתא (אלא אם נעשה קניין המועיל על פי דין).
ג. נחלקו הפוסקים אם נתינת ערבון מסלקת אסמכתא, והמוציא מחברו עליו הראיה.
ד. במקרה שיש ספק אם הייתה התחייבות תקפה, לכולי עלמא אין המשכון הופך את התובע המחזיק בו ל'מוחזק'.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
שכירות דירה