|
 שנת תשע"ב | שבת פרשת וישבחמדת משפט: נתיב תנועה (חלק ב)1הרב סיני לוי, דיין בבית הדין "ארץ חמדה – גזית"א. המקרה התובע יצא מחניית ביתו (חנייה פרטית) בנסיעה לאחור ברכבו לכיוון הכביש. לפני שהשלים את הכניסה לכביש, פגע רכבו ברכב של הנתבע, שהוא שכן ברחוב. התברר שהנתבע נסע בנסיעה לאחור בניגוד לכיוון הנסיעה המותר. הנתבע אישר בבית הדין, שמשהגיע לסוף הרחוב, נזכר ששכח משהו, ועל כן נסע לאחור, ואכן ארעה התאונה. לאחר האירוע, הציע הנתבע לתובע, שהנזק יתוקן על ידי בעלי מלאכה שהוא מכיר. התובע סרב לתקן את הרכב בדרך זו. התובע טוען שהנתבע נסע בניגוד לחוק, ולעומת זאת, הוא נהג כחוק ויצא בנסיעה לאחור ("רוורס") בזהירות. הוא 'גלש', בצורה איטית, כאשר עיקר תשומת הלב שלו הוא לצד ממנו זורמת התנועה. הגעת הנתבע מן הצד השני היתה בלתי מתוכננת, למרות שגם לאותו כיוון הסתכל, כיוון שהוא צריך להיזהר מלפגוע בהולכי רגל. על כן, לטענתו הנתבע חייב להשיב לו את כל הוצאותיו, בסך כולל של 15,000 ₪. ביחס לסירובו לפניית הנתבע שהוא יתקן את הנזקים בעזרתו, הוא הסביר בבית הדין שעשה זאת לאחר התייעצות עם סוכן הביטוח שלו. הנתבע טוען שנסע ברוורס תוך כדי הסתכלות בשתי המראות ימינה ושמאלה, ובאופן פתאומי חש חבטה חזקה. לטענתו, ברור שהתובע נהג שלא בזהירות, שכן היה עליו להביט גם לכיוון ממנו בא – גם אם לא היה צריך לחשוש ממכוניות, חובתו היתה להביט ולהיזהר פני פגיע בהולכי רגע, שהולכים לשני הכיוונים. לטענתו, העלות הכוללת של תיקון רכבו של התובע היתה כ4,000 ₪, אך התובע סירב לתקן את הרכב בסיועו. הנתבע תובע את התובע תביעה נגדית על הנזק שנגרם לרכבו בסך של 10,000 ₪ . בגיליון הקודם הכרענו, שהנתבע חייב בנזקי התובע, כיוון שהנתבע נסע בניגוד לחוק. ב. טענת הנתבע שביקש לתקן את רכבו של התובע אך כאמור, לאחר התאונה, ביקש הנתבע לתקן את הרכב של התובע, תוך הסתייעות ברכישת חלקים, וביצוע התיקונים על ידי מוסכים אותם הוא מכיר, כך שהיה אפשר לחסוך אלפי שקלים, ובוודאי לחסוך את עלות השמאי. התובע השיב, שהוא קיבל עצה מסוכן הביטוח להזמין שמאי על מנת לאפשר לו לתבוע את המזיק ושכיוון שמדובר ברכב חדש, הנוהג הוא לתקן במוסכים מורשים, ולא בחלקים חלופיים ובמוסכים לא איכותיים. כפי שנראה להלן, לא ניתן לחייב את הנתבע בחיוב מלא על כל האמור. שכן, הנתבע שיתף פעולה עם התובע, והיה נכון לשאת באחריות על הנזקים שנגרמו. נכון שהנתבע הציע הצעה שלא היתה מקובלת על התובע, אך ברגע זה התובע ניתק מגע עם הנתבע. לאחר התייעצות עם סוכן הביטוח החליט התובע באופן חד צדדי לקבל הערכת שמאי ולתקן במוסך מורשה. בשלב זה, הוציא התובע הוצאות לא מתחייבות, אותן הוא תובע עתה. לדוגמא, הוצאות השומא, בשעה שהנתבע לא מסרב לשאת בעלויות התיקון (אף אם במסגרת אחרת), נראות לא מוצדקות. נראה להוכיח, שעל פי דין תורה, לנתבע הזכות לתקן את הנזק במוסך שהוא יקבע. וכל זאת, בדרכים המקובלות – במוסך מורשה ומוסדר, אך לא בדרכים חריגות. מקור הדין הוא בחיוב ריפוי, בנזקי אדם באדם2. ביחס לאדם שהזיק חבירו בגופו, וצריך לרפאו פוסק הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ב הל' יח) על בסיס דברי הגמרא בפרק החובל (בבא קמא פה א): "אמר לו המזיק אני ארפא אותך או יש לי רופא שמרפא בחנם אין שומעין לו אלא מביא רופא אומן ומרפאהו בשכר". הגמרא מסבירה שהמזיק אינו רשאי להביא לניזק רופא בחינם, משום ש'רופא בחינם – רפואתו חינם – אינה שווה'. בדומה, אומרת הגמרא שהוא גם לא יכול להביא לו רופא מרחוק, משום שהאחריות אשר רופא שאינו מקומי לוקח על עצמו היא פחותה מאשר האחריות של רופא מקומי. בכל אופן, משמע מן הגמרא והפוסקים, שהמזיק הוא זה המביא לניזק את הרופא לרפאו. לסיכום, מסוגיה זו ניתן להסיק שמחד – לתובע יש זכות להשפיע על אופן התיקון ומי יבצע אותו, ומאידך הוא חייב לעשות זאת בדרך המקובלת. במצב בו הנתבע נכון לשלם (והתובע יודע שהנתבע מבקש שלא להפעיל את חברת הביטוח), יש לאפשר לו להיות שותף בניהול משא ומתן על עלויות התיקון. כידוע, אחרי שהשמאי כותב את עלויות התיקון, זהו בדיוק המחיר שייגבה המוסך. אילו היה יודע התובע שעליו לשלם את אותו כסף מכיסו ולא היה מסתמך על תביעתו, ספק אם היה נוהג בדרך זו, בה אין משא ומתן עם המוסך על עלות התיקונים בשיעור של למעלה מעשרת אלפים שקלים. יתכן מאוד, שאילו התובע היה דורש לתקן את הנזק במוסך מורשה, הנתבע היה מסרב לחלוטין, אבל לאור העובדה שהציע דרכים שונות לתיקון, אין לשלול את האפשרות שהיה נכון לשאת בעלות גם במוסך מורשה. באופן מעשי, אם הנתבע משלם את הנזק מכיסו, באופן ישיר לתובע, יש להפחית מהסכום המלא לתשלום. לא ניתן להעריך כמה בדיוק להפחית מהסכום לתשלום, בית הדין משתמש בסמכותו שבדין ובהסכם הבוררות, לפשר ולהכריע על פי שיקול דעתו, וקובע את הסכום שהנתבע ישלם. באם הנתבע ישלם באמצעות תביעת חברת הביטוח, חברת הביטוח תשלם את הסכום המלא. שכן הדרך בה הלך התובע היא הנהוגה על ידי חברות הביטוח, ועל זה התחייבה החברה. ג. החלטה 1. הנתבע חייב בתשלום נזקיו של התובע בתאונה שארעה בין הצדדים. 2. אם יפעיל התובע את חברת הביטוח, ישלם על פי הנהוג, בהתאם לדו"ח השמאי. 3. אם ישלם התובע בעצמו, ישלם סך של 9,060 ₪. 4. בנוסף לאמור, הנתבע ישתתף בהוצאות בית הדין בסך של 250 ₪. 5. פסק הדין ניתן ביום יא באדר שני, תשע"א 17 במרץ 2011.
_____________________________________________________________________ 1 מתוך פסק דין בהרכב: הרב מיכאל אדרעי, הרב אליהו דניאל, הרב סיני לוי ; במסגרת זו, לא הבאנו את כל חלקי פסק הדין. 2 במאמר מוסגר, נציין שבדין הגמרא, לכאורה אין מקור לכך שעל המזיק לתקן את הנזק שגרם לניזק. שומת התשלום היא על בדרך של שומת הפחת – "כמה היתה יפה וכמה היא יפה". המשנה במסכת בבא קמא (ו, ב): "כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה" (ביחס למיטלטלין ראו בדומה תוספתא בב"ק ג, א). ה"חזון איש" דן במצב בו אדם הזיק את כותל ביתו של חבירו. נזק זה, אינו מוריד את ערך הבית, ולפי שומת הפחת, לכאורה לא יצטרך המזיק לשלם דבר". על כך כותב החזון איש (בב"ק סימן ו, ס"ק ג): "ונראה דכיון דאין בית עומד למכירה, אלא לתקן בדקיה, משלם מה שחברו מפסיד בהוצאות התיקון". לחובת התיקון מצאנו מקורות גם בראשונים, וראה בעניין זה - הרב יונתן בלס החזרת המצב לקדמותו כעקרון-על בתשלומי נזיקין, תחומין יג (תשנב-תשנג) 388-406.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
||||||
