שנת תשס"ז | ראש השנה

שר המשקים ושר האופים

מצינו שתי הלכות מיוחדות המופיעות בהלכות ראש השנה ויום הכיפורים -  ימי הדין.

הראשונה עוסקת בבחירת החזן לימים אלה וז"ל המשנה ברורה "מי שבא בערכאות של גויים אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויום הכיפורים, אלא אם כן עשה תשובה" (שו"ע או"ח סימן תקפא ס"ק יא).

ההלכה השניה עוסקת בהלכה מיוחדת בענייני אכילה, בין כסא לעשור. וז"ל  השולחן ערוך "אף מי שאינו נזהר מפת של גויים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר" (כלומר, אף על פי שפת שנאפתה בידי אינם יהודים ואין בה מרכיבים אסורים, לא נאסרה על ידי חכמים, בימים אלה ממליץ המחבר להימנע מכך) (שו"ע אורח חיים סימן תרג  סעיף א).

לכאורה שתי הלכות אלה נובעות מכך שימים אלה הם ימי הדין ולכן צריך להיזהר בהם יותר. אבל הסבר זה קשה משתי בחינות:  א. הרי גלוי וידוע לפני "שופט כל הארץ" שהזהירות בימים אלה מיוחדת לימים אלה והרי יש כאן חשש של "צביעות" שהיא הרבה יותר גרועה?   ב. ניחא "פת נכרי" שהרי אין בה חשש איסור (עיין במשנה ברורה שם ס"ק א שמתיר זאת גם בעשרת ימי תשובה אם אין תוך ד' מילין פת ישראל), יש מקום לומר שבימי הדין האדם יקדש עצמו במותר לו. אבל הליכה לערכאות של גויים היא איסור גמור וחמור ומדוע נוספה אזהרה שלא לעבור עליו, בין כסא לעשור?

לכן ננסה לתת הסבר אחד לשתי הלכות אלה. חז"ל לימדונו כי בראש השנה יצא יוסף הצדיק מבור האסורים. הדבר רמוז וכמעט במפורש בספר תהילים (פרק פא):

"(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:   (ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:   (ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:   (ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה"

המשורר ברוח קדשו קושר בין ראש השנה "תקעו בחודש שופר" לבין יציאתו של יוסף העבד מבית האסורים למשול על האימפריה המצרית "בצאתו על ארץ מצרים". לכן מצינו בגמרא: "בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, מנלן? דכתיב (תהלים פא) תקעו בחדש שופר" (ראש השנה דף יא ע"א).

שני השליחים של הקב"ה שסייעו בעקיפין ובמישרים לגאולתו ופדות נפשו של יוסף, וממילא אחר כך להצלת כל בית יעקב,  היו שר המשקים ושר האופים.

שר האופים קשור במישרים לאפיית הפת. החומרה בעניין פת עכו"ם, מזכירה אותו וממילא את יוסף.

כיצד נקשר את שר המשקים לאיסור הליכה לערכאות? מסורת היא בידנו שראש השנה הוא יום הדין כפי שרמוז בתהילים (ראש השנה ח ע"א). הרמב"ן בדרשתו לראש השנה טוען שהדבר מפורש בתורה, בכך שכינויו של היום הוא "יום הזיכרון". השורש "זכר" בבנין הפעיל, מופיע פעמים רבות בתנ"ך במשמעות של דין ופקידה (עי"ש). לפי זה ברורה בקשתו של יוסף "והזכרתני אל פרעה" והרי פרעה מעולם לא שכחו. אלא שיוסף ביקש משר המשקים שיגיש את ערעורו לפני בית המשפט העליון של מצרים בראשותו של פרעה, בתקווה לקבל שם משפט צדק (עיינו בחמדת ימים לראש השנה תשס"ד). על הליכה לערכאות של גויים ערב ראש השנה נענש יוסף בעוד שנתיים מאסר. ממליא ברור מדוע איסור זה יש לו משמעות עוד חומרה יותר בימים אלה, שהרי דווקא בימים אלה צריך לזכור כי משפטינו בא לפני מלך מלכי המלכים - הקב"ה. גם אם נראה לנו לעתים, כי ישועתנו באה לנו, בידי בשר ודם, כמו שר המשקים ושר האופים, לא נשכח שגם הם שליחים של הקב"ה.

זכינו בדורנו כי לעם ישראל שלטון עצמאי בארץ ישראל.

הבה נתפלל כי ראשי מערכת משפט שמנוהלת ומופעלת במדינת היהודים

יראו עצמם מחויבים קודם כל למסורת ישראל על פי דין תורה.

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר