שנת תשע"ג | שבת פרשת עקב

ארץ אגדה: מי היה כושן רשעתיים?

בספר שופטים (ג, ח-יא) מסופר על עתניאל השופט הראשון אחרי יהושע.

"וַיִּחַר אַף ד’ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים: וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ד’ וַיָּקֶם ד’ מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ: וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ד’ וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן ד’ בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם: וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז:"

בדרך כלל, כאשר הכתוב אומר שרוח ד’ היתה על שופטי ישראל, תרגום יונתן מתרגם: "רוח גבורא מן קדם ד’ "¹. מלבד המקומות שמוכח מתוך הכתוב שהכוונה לרוח נבואה², ששם הוא מתרגם: "רוח נבואה מן קדם ד’ ". לכאורה, היה ראוי שתרגום יונתן יבאר גם כאן, שהרוח שהיתה על עתניאל היתה "רוח גבורה". אלא שבאופן יוצא דופן הוא תרגם כאן: "ושרת עלוהי רוח נבואה מן קדם ד’ ".

רד"ק הביא את דברי התרגום; אך כתב שאפשר לפרש שגם אצל עתניאל מדובר ברוח הגבורה שהיתה אצל גדעון ואצל יפתח. אולם כאמור תרגום יונתן ביאר באופן שונה מרד"ק, ויש לברר את כוונת התרגום.

כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם

השם המוזר "כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם", אומר דרשני. בירושלמי (נזיר פ"ט, ה"א) מובאת דרשה של רבי אחא:

"הוא לבן הוא כושן רשעתיים ולמה נקרא שמו כושן רשעתיים שעשה שתי רשעיות אחת שחילל את השבועה ואחת ששיעבד בישראל שמונה שנה."

כוונת הדרשה לשבועה שמוזכרת בתורה. יעקב ברח מבית לבן באֲרַם נַהֲרָיִם לארץ ישראל ולבן רדף אחריו, והקב"ה הפחיד את לבן ומנע ממנו מלפגוע ביעקב. בעקבות זאת לבן ויעקב בנו גל, והם נשבעו שכל אחד לא יעבור את הגל לתוך תחום חבירו. הירושלמי מגלה, שלבן הוא בִּלְעָם מִאֲרַם נַהֲרַיִם, ולאחר כמה דורות הוא חילל את השבועה הזו, ובא משם לקלל את ישראל. והוא גם כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם, שחזר ובא והשתעבד בישראל בימי עתניאל. גם תרגום יונתן על התורה כותב שבלעם הוא לבן, ושה"קיר" שהאתון לחצה אליו את רגלו של בלעם היה ה"גל" שיעקב ולבן הקימו³.

אמנם, הדרשה ששלושת הדמויות שבאו מאֲרַם נַהֲרָיִם הן כולן דמות אחת היא קשה. שהרי בתורה מסופר שבני ישראל הרגו את בלעם. ואם כך כיצד הוא חזר והופיע בתור כושן רשעתיים. בנוסף על כך קשה, שחלפו מאות שנה בין תקופת לבן לבין תקופת בלעם, וחלף זמן נוסף עד תקופת כושן רשעתיים. היעב"ץ בהגהותיו על מסכת סנהדרין (דף קה, א) הקשה גם קושיה נוספת, ותירץ: "שמא כוונו בכאן על ענין הגלגול". בעל ה"תורה תמימה" (במדבר כב, הערה ב) תירץ, שכולם היו ממשפחת לבן. אך נראה שאפשר לבאר את כוונת חז"ל באופן נוסף.

מי ביקש לאבד את יעקב?

המביא ביכורים לבית המקדש צריך לומר בשעת הבאתם את השתלשלות הגלות ואת הפדות והכניסה לארץ (דברים כו, ה): "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ד’ אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה...". בסדר הגדה של פסח, דורשים את "אֲרַמִּי" כמתייחס אל "לבן הארמי" שרדף אחרי יעקב⁴. אך תרגום יונתן ביאר את הכתוב הזה באופן שונה במקצת: "לַאֲרַם נַהֲרַיָא נַחֲתַת אָבוּנָן יַעֲקֹב מִן שֵׁירוּיָא וּבְעָא לְאוֹבְדוֹתֵיהּ וְשֵׁזְבֵיהּ מֵימְרָא דד’ מִן יְדוֹי". כלומר, "לארם נהרים ירד אבינו יעקב בתחילה, וביקש לאבדו, ויצילו מאמר ד’ מידו". התרגום אינו מזכיר את שמו של לבן והוא מרמז, שמי שביקש לאבד את יעקב לא היה דמותו הפרטית של לבן; אלא דמות סימלית שמייצגת את התרבות של "ארם נהרים".

כאשר יעקב יצא לארם נהרים הוא התפלל "אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ...". יעקב עדין לא הכיר את אופיו של לבן, והוא התפלל שהקב"ה ישמור אותו מהדמות הסמלית של "ארם נהרים"; ושהוא לא ישתעבד לתרבות הזו ויאבד בה כמו כולם.

בתואל כנגד בית אל

יעקב היה "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", ולמד תורה "בְּאָהֳלֵי שֵׁם" בהר המוריה; והוא חש שהוא נמצא ב"בית א-להים". יצחק קרא ליעקב ושלחו לשאת אשה: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה...". יעקב חשש מהחיבור לדרך חיים שמחשיבה את הגשמיות; והדבר הטריד אותו. יעקב יצא לדרכו - "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם". ד’ התגלה אליו בחלום, והודיע לו ש"בית א-להים" ילווה אותו מלמעלה מבחינה רוחנית - גם כשהוא יתרחק ממנו מבחינה גשמית. ההצלחה שלו בעיסוקים הגשמיים ב"בית בתואל" – תמשיך לבוא אליו בזכות עמלו בתורה.

לאחר מכן נאמר (בראשית כח, יט): "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה". יעקב קרא למקום "בית אל" כדי לרמז, שהמציאות שהוא יפגוש בבית "בתואל" - היא "רמאית". מבחינה חיצונית יהיה נראה שההשתדלות הגשמית בדרך של "בתואל" היא שהביאה להצלחתו - אך זו רמאות. ההשתדלות הגשמית בדרכי הגויים היא "מתה" בפני עצמה; מה שיביא להצלחתו הגשמית יהיה ההשתדלות הרוחנית שלו בתורה - ולמעשה מדובר ב"בית אל".

"מדרש הנעלם" על עצם הלוּז

אך התורה האריכה והשתמשה במילת הניגוד "אוּלָם" - כדי להדגיש שהשם הראשון של המקום הוא לוּז. אם זה היה פרט סתמי, ניתן היה לומר כבר בתחילה, שיעקב פגע בלוּז ולן שם. מה התורה רוצה ללמדנו בהדגשת השם לוּז כניגוד לשם "בית אל"?

תשובה לכך יש בזוהר (מדרש הנעלם, א, תולדות, דף קלז א), שמביא מחלוקת האם יש לדרוש את התואר של רבקה - "בַּת בְּתוּאֵל" - לשבח או לגנאי; וזו לשונו בתרגום חופשי:

"בַּת בְּתוּאֵל - בת 'בתו של א-ל'. רב הונא אמר: לא כך הוא. ואני הייתי בכרכי הים ושמעתי שהיו קוראים לאותו העצם של השדרה, שנשאר מכל הגוף בקבר ואינו נרקב, בשם: 'בתואל הרמאי'... ושנינו: אמר רבי שמעון - למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות? משום שהוא רמאי ואינו סובל טעם המזונות של בני אדם כמו שאר העצמות, ומשום זה הוא חזק יותר מכל העצמות, והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו..."

עצם הלוּז מופיעה במדרש כעצם שאי אפשר להכחידה, ושהגוף יקום ממנה לתחיה⁵. רבי שמעון מגלה יחס כפול כלפי עצם הלוּז. מצד אחד, היא לא סובלת מזונות של "בני אדם" ויש לכנותה בשם גנאי 'בתואל הרמאי'. אך יחד עם זאת, אין להכחיש שהיא חזקה וממנה יבנה הגוף לעתיד לבוא.

השורש שהגוף יבנה ממנו

התורה נועדה לעם ישראל שקרואים "אדם"⁶. קריאת שם המקום "בית אל" נתנה פתח להבין, שבני יעקב שימשיכו בדרך אביהם, וישימו את עיקר מאווים בתורה - יהיו ניזונים מהמזון הרוחני שנמצא בתורה ויזכו ל"חיים". והם יזכו שיתייחסו גם למעשיהם הגשמיים כמעשים שיש בם "חיים". מאידך, בני יעקב שיהיו דומים ל"בְּתוּאֵל" וישימו את עיקר מאווים ביישובו של עולם, יהיו ניזונים ומקבלים את חיותם מעיסוק גשמי. עיסוק זה נועד לגויים, ולכן הם יזכו למה שזוכים הגויים. אך הם לא יזכו ב"חיים" האמיתיים.

הזוהר מרמז, שהתורה הכהתה את המשמעות שיצאה מתוך קריאת שם המקום "בית אל". ולכן התורה הוסיפה ואמרה - "וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה". לוּז מסמלת את הגרעין היסודי של האומה הישראלית. צרות וגזרות-שמד פוגעות בצלילות הדעת הנדרשת לעוסקי התורה; והן עלולות לפגוע קשות בקומה הרוחנית של עם ישראל. אולם גזרות-השמד לא תצלחנה לחסל את הגרעין הבסיסי של עם ישראל - שמבוסס על אנשים שעוסקים ביישובו של עולם. עצם הלוּז תהיה "השורש שהגוף יבנה ממנו" - והכוונה ל"תחיית הגוף" שיחזקאל ראה בחזון "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת". "גוף" שמסמל את התחייה של עם ישראל בארצו. לפי ראיה זו אפשר לראות בדרך החיים של בְּתוּאֵל – דרך חיים ראויה; וניתן לדרוש את התואר של רבקה, "בַּת בְּתוּאֵל", לשבח; - בת 'בתו של א-ל'.

אולם רשב"י מוסיף ומרמז, שיעקב לא רוצה מלכתחילה בדרך חיים שדומה לדרכו של "בתואל מארם נהריים". מי שהתברך בכוחות נפש וברווחה כלכלית הכרחית והוא מסוגל להיות "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", צריך להתייחס אליה כאל דרך של "בתואל הרמאי"; והוא צריך לקבל את מזונותיו הרוחניים מן התורה. אך יחד עם זאת, הוא לא צריך לשלול את שאר אחיו שחיים בדרך זו. הגוף הלאומי של עם ישראל יקום ויתבסס על האנשים האלו; שעוסקים בעיסוקים הגשמיים של "בתואל".

המחלוקת שבין עתניאל ליהושע

במאמר "האם יהושע מת פעמיים" התבאר, שתרגום יונתן מרמז בפירושו לתורה שמלחמת גוג ומגוג שביחזקאל - היא מלחמה סמלית, שמתארת את האופן של גאולת ישראל. בתחילה, ישראל יחושו "תאווה" להיות עם "כְּכָל הַגּוֹיִם" - ולהיגאל בדרך גשמית. ישראל ייכנסו לארצם, והם ינצחו את אויביהם ויתעסקו בעניינים גשמיים. לאחר מכן, גוג והגויים שעימו - באים כדי להשתלט על ישראל ועל רכושם. אין מדובר בהשתלטות ממשית; אלא שגוג והגויים "באים" כדי לתבוע את נצחונם! האומה הישראלית שקמה בארץ ישראל דומה לגויים; והגויים תובעים "בעלות" על האומה הזו ועל נכסיה.

מלחמה מעין זו מתרחשת בכל דור⁷, והיא התרחשה כבר בזמן יהושע. לאחר השלב הראשוני של כבוש הארץ; נוצרה מחלקת בין יהושע לבין עתניאל כיצד יש להמשיך ולהוריש את הגויים מן הארץ. יהושע היה סבור שיש להוריש אותם באמצעים גשמיים רגילים שהגויים משתמשים בהם - כמו מלחמה והיאחזות חקלאית בקרקע; ואילו עתניאל היה סבור שיש להוריש אותם באמצעות עמל התורה. לשיטת עתניאל, יהושע ורוב ישראל טועים, ו"החשיבה הגויית" השתלטה עליהם. שמואל הנביא כתב את ספר שופטים, והביא בתחילתו כמה פרשיות מהספר של עתניאל⁸.

בתחילת ספר שופטים מתוארת מלחמה של יהודה ושמעון כנגד "אֲדֹנִי בֶזֶק" שכפופים תחתיו "שִׁבְעִים מְלָכִים". תרגום יונתן מרמז שמדובר בשני אנשים פרטיים ב"יהודה" ובאחיו "שמעון". חז"ל מגלים ש"יהודה" הוא עתניאל, ורש"י מביא שם את המסורת הזו. במאמר "יהודה יעלה" התבאר שמדובר במלחמה רוחנית נגד דמות רוחנית שמאגדת תחתיה את "שבעים האומות". זהו אחד התיאורים של מלחמת גוג ומגוג הראשונה שהתקיימה בימי יהושע ועתניאל. ועתניאל מגלה שהוא ושמעון אחיו הכניעו את הדמות הרוחנית הזו באמצעות עמל פיהם בתורה.

עתניאל ומלחמתו ב"מלך ארם נהריים"

תרגום יונתן מרמז, שמלחמת עתניאל ב"כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם" היתה גם היא מלחמה ברוח נבואה. מלחמה זו דומה להתייחסות השלילית של הזוהר ל"עצם הלוז" כאשר הזוהר מכנה אותה "בתואל הרמאי". בשני המקרים מדובר בתרבות של "ארם נהרים" שיש לה שר בשמים, והוא רוצה להשתלט על יעקב אבינו או על בני ישראל בניו. השר בשמים של "ארם נהרים" השתמש בנציגיו בתואל ולבן בתקופת יעקב אבינו, והוא השתמש בנציגו בלעם כעבור מאות שנים. בלעם בא "מארם נהרים" ולא הצליח לקלל את ישראל. אך הוא ניסה לבולל אותם בעמים, ולפי עצתו בנות מדין הצליחו לפתות מקצת מבני ישראל⁹.

תרגום יונתן מרמז שעתניאל ראה ברוח הנבואה, שהשר בשמים של "ארם נהרים" הצליח להשתלט על עם ישראל שנכנסו לארצם. הם אינם עוסקים בתורה אלא בעיסוקים גשמיים רגילים; ולמעשה הוא הפך אותם לעם ככל העמים. עתניאל ראה שנשמתם של ישראל זעקת לעזרה, והוא קם והושיע אותם. במסכת תמורה (דף טז, א) מבואר שעתניאל נקרא גם בשם יעבץ והוא הקים ישיבה שתלמידיה עסקו בתורה וזנחו את העיסוקים הגשמיים. וכן מבואר גם בתרגום יונתן (דברי הימים א ב, נה)¹⁰, שמרמז שהם החשיבו את עמל התורה כמועיל יותר מרכב ופרשים. הישיבה שעתניאל הקים החזירה את עמל התורה לאנשים רבים מבני שבטי ישראל, והיא שחררה אותם מעולו של המלך הרוחני של "ארם נהרים".

כּוּשַׁן

במאמרים הקודמים התבאר שתרגום יונתן על התורה מרמז, ש"האשה הכושית" של משה רבנו מופיעה בתורה במשמעות סמלית; והכוונה לחיבור לחיים גשמיים - "החיים השחורים". אהרון ומרים ראו את היופי שבחיבור במידה מסוימת לחיים האלו; אך באותה השעה משה שלל את החיבור הזה מכל וכל, ולכן החיבור הזה מכונה "האשה הכושית". ובמאמר "ברוך הכושי שהפך את עורו" התבאר שבשלב מסויים עוזרו האישי של ירמיה, ברוך בן נריה, הפך לשר בממלכת צדקיה; והוא הציל את ירמיה ממוות. אולם לירמיה היו דברי ביקורת על ברוך שהפך לשר שמסייע ל"חיים השחורים" של "הכושי הגדול" צדקיה. ולכן הוא כינה את ברוך - "עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי".

כּוּשׁ במשמעות סמלית מופיע גם בתהלים (ז, א): "שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַד’ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי". חז"ל מוסרים לנו (מועד קטן דף טז, ב) שהכוונה לשאול, ושאול מכונה כך מפני שהיה "משונה במעשיו". במאמרים הקודמים התבאר ששבט בנימין מופיע אצל עתניאל וכן אצל דויד כניגוד לשבט יהודה. יהודה עוסקים בעניינים הגשמיים רק מחוסר ברירה; ואילו בנימין עוסקים בכך לכתחילה, משום שלפי השקפתם הבורא רוצה שיתעסקו לכתחילה "במעשים השחורים". המחלוקת בין דויד לשאול התגלגלה גם למחלוקת בענייני השקפה, ולכן דויד מכנה את שאול בשם "כּוּשׁ בֶּן יְמִינִי".

נראה שזו גם הסיבה, שעתניאל כינה את השר בשמים שמייצג את אֲרַם נַהֲרָיִם - בשם "כּוּשַׁן". "מלך" זה אחראי על "החיים השחורים" שבעניני העולם הזה, ולפי ראיית עתניאל הוא הצליח לשעבד תחתיו גם את רוב ישראל. עתניאל הצליח לגבור על ה"מלך" הזה, והקים ישיבה שרבים באו ללמוד בה, ופרשו מענייני העולם הזה.

בסיכום המאמר נמצאנו למדים שניתן לפרש את מלחמתו של השופט עתניאל ב"כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם" בתור מלחמה רגילה ברוח גבורה כפי שעשו שאר השופטים, ולכך נטה הרד"ק. מאידך, אפשר לראות במלחמה הזו מלחמה ברוח נבואה; וכן מוסר לנו תרגום יונתן בן עוזיאל. רלב"ג הביא את שני הפירושים ולא הכריע (שופטים ג, ט):

"... והיתה עליו רוח ד’ והנהיג ישראל הנהגה משובחת וגברה ידו על כושן רשעתים מלך ארם... ואפשר שיהיה זה נבואה או היה חלק מה מרוח הקדש".

________________________________________________________

¹. שופטים ו, לד: "וְרוּחַ ד’ לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן". 2. שופטים יא כט: "וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ד’ ". 3. שופטים יג, כה: "וַתָּחֶל רוּחַ ד’ לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן". 4. שופטים יד ו: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ד’ וַיְשַׁסְּעֵהוּ". 5. שופטים יד יט: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ד’ וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן". 6. שופטים טו יד: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ד’ וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים". 7. שמואל א יא, ו: "וַתִּצְלַח רוּחַ אֱ-לֹהִים עַל שָׁאוּל". 8. שמואל א טז, יד: "וְרוּחַ ד’ סָרָה מֵעִם שָׁאוּל". בכל המקומות האלו תרגום יונתן מתרגם: "רוח גבורא מן קדם ד’ ".

² שמואל א י, ו: "וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ד’ וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם"; וכדומה.

³ "וְשָׁדַר עִזְגְדִין לְוַת לָבָן אֲרַמִי הוּא בִּלְעָם". (תרגום יונתן, מדבר כב, ה). וכן בהמשך (במדבר כב, כד): "וְקָם מַלְאָכָא דַד’ בְּדוֹחֲקָא דְמִיצַע בֵּינֵי כְרָמַיָא אֲתַר דְאָקִים יַעֲקֹב וְלָבָן אוֹגַר... וְקַיְימוּ דְלָא לְמֵעִיבַר דֵין תְּחוּם דֵין לְבִישָׁא". וכן מבואר במדרש תנחומא (ויצא, יג): "הַגַּל הוא הַקִּיר... לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהוא העד על השבועה".

⁴ "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל, שנאמר אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה...".

⁵ "אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבא? אמר לו: מלוּז של שדרה. אמר לו מנין אתה יודע אמר לו: הביאהו לידי ואני מודיע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש - נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום". (בראשית רבה, בראשית, כח, ג). המחקר של ימינו, לא מצא עצם בעלת עמידות כה גבוהה, וראוי להביא כאן את דברי פרופסור שטיינברג: "עצם הלוּז מוזכר במספר מדרשים ונהוג לזהות אותה עם עצם העוקץ קוקסיס (Coccyx). אבל האיזכורים לא מתאימים לזיהוי הזה, ולכן מבחינה מדעית לא ידועה הכוונה המדוייקת". עורך התשובה הוסיף שכדאי לציין גם לדברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנאמרו אמנם בנושא אחר (הובאו ב'לב אברהם', חלק ב', עמ' י"ז בהערת הגרשז"א לפרק ג' סעיף ב'), - כי ישנם מקומות בהם דברי חז"ל "אינם כל כך כפשוטם". (אתר מכון שלזינגר, http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA56/R0561125.asp)

⁶ "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד, לא)

⁷ כך מבואר בדברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון 'החברותא' מס' 173): "הבריאה נראית בעיני בני האדם (המוגבלים) כמבנה המורכב - מכסה את המציאות האמיתית (שהיא) 'תוהו ובוהו'... הכרת ה'תוהו ובוהו' הכרחית לתיקון הבריאה, ובה גם ענין מלחמת גוג ומגוג. רמז וסמל להתנתקות מההשפעה של הטבע החומרי, אשר הכרחית להיות לפני ביאת גואל צדק...". בהבנה הזו מתורצת גם קושיית ה"פרי צדיק" (פרשת שמיני - אות ט), שכתב במסקנתו דברים דומים.

⁸ בתחילת ספר שופטים מתואר כיצד בית יוסף כובשים את "לוז", ומסופר כיצד גוי שיצא מהעיר הקים עיר בשם "לוז" ששמה קיים עד היום הזה. במאמר "לוז – עיר האמת" התבאר, שעתניאל רמז שם את ביקורתו כלפי האנשים שעוסקים בענייני ה"לוז". והוא רמז, שהם יזכו לקיום ולעולם הבא שיש לגויים חסידי אומות העולם, אך לא ל"חיים האמיתיים" שיזכו בם עוסקי התורה. והתבאר שתרגום יונתן על התורה מרמז שאין הדבר כך, וגם לקטן ולפחות שבישראל יש עולם הבא גדול לאין ערוך מהעולם הבא של חסידי אומות העולם.

⁹ "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם...". (במדבר לא, טז)

¹⁰ "וגניסת רחביה בר אליעזר בר משה תלמידיא דיעבץ הוא עתניאל בר קנז, יעבץ הוון צוחין ליה דאקים בעיצתיה תרביצא לתלמידיא... דמתיחסין עם גניסת לואי דאתין מזרעית משה רבהון דטב להון זכותיה מפרשין וארתכין:" (תרגום יונתן דברי הימים א ב, נה).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר