שנת תשע"ד | שבת פרשת שמות

חמדת הדף היומי: מחתה עם פעמון או ידית? ולק בתפילין?

המשנה (יומא ד, ד; בגמרא דף מג ע"ב) מונה את ההבדלים שהיו בין המחתה שבה הכהן היה לוקח את הגחלים עבור הקטורת בכל יום, לבין המחתה שבה הכהן הגדול היה לוקח את הגחלים ביום הכיפורים.

הגמרא (מד ע"ב) מביאה ברייתא שמביאה הבדל נוסף: "בכל יום לא היה לה ניאשתיק, והיום היה לה ניאשתיק", רש"י מבאר שהכוונה לפעמון שהיו מחברים למחתה, והסיבה שחיברו אותו היא כי יש מצווה מיוחדת שנלמדת מהפסוק (שמות כח, לה) 'ונשמע קולו בבואו אל הקודש', שכאשר הכהן הגדול נכנס אל הקודש, הוא צריך להשמיע את קולו. וכיון שביום הכיפורים הוא הלך עם בגדי לבן, שבהם לא היו פעמונים, היה צריך לחבר למחתה פעמון. ריטב"א מבאר שלמרות שדין זה שצריך להישמע קולו כשהוא נכנס לקודש נאמר על פעמוני המעיל, לומדים מזה גם לכל זמן שבו הוא נכנס לקודש.

בפיוט 'אמיץ כח' של עבודת יום הכיפורים כשמתואר כיצד הכהן הגדול הולך עם המחתה, כתוב 'קיש צעדיו לפרכות, וקרב לבדים', ופירש ר' וולף הידנעהיים שהקיש בצעדיו על ידי הפעמונים שהיו במעיל. אמנם כתבו תפארת ישראל (הילכתא גבירתא יומא ד) ו'תורה תמימה' (ויקרא טז, הערה יד) שאין זה ייתכן כיון שלא היו מעיל ופעמונים בבגדי הלבן שבהם נכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לפני ולפנים (ה'תורה תמימה' הקשה גם על רשב"ם בפירושו לתורה (שמות כח, לה) שכתב שהטעם לפעמונים הוא בשל הצורך לדעת מתי הכהן הגדול נכנס לעבודת הפנים, כדי שהעם שעומדים במקומות שאסור להם לעמוד יוכלו לצאת, שכלל לא היו מעיל ופעמונים ביום כיפור בעבודות פנים).

המאירי (ד"ה כל יום) מבאר שניאשתיק הכוונה לבסיס, ומכיוון שביום כיפור מניחים את הקטורת על המחתה עצמה, צריך שיהיה לה בסיס שלא תיפול כשמניחים עליה את הקטורת, זאת בניגוד לכל יום שאת הגחלים (שחותים מהמזבח החיצוני) מניחים על מזבח הזהב, ועליהם מניחים את הקטורת. (ברבינו חננאל (מובא גם בריטב"א) מובא פירוש נוסף מה הכוונה ניאשתיק.)

תוס' (ד"ה בכל יום) מביא פירוש אחר מהו ניאשתיק. הירושלמי (ד, ד) הביא ברייתא בה כתוב שצריך שיהיה למחתה נרתיק (ידית), שהיה צריך אותו כדי ש'לא יכווה'. כי מכיוון שביום כיפור היו הגחלים בתוך המחתה זמן ארוך יותר מיום אחר, הייתה המחתה מתחממת, והיה חשש שהכהן הגדול ייכווה, והיה צורך בידית אחיזה.

רמב"ם (עבודת יום הכיפורים ב, ה) מביא את ההבדלים שמובאים במשנה בין המחתה ביום כיפור למחתה בכל יום, ולא מביא כלל את ההבדל שביום כיפור היה ניאשתיק. פרי חדש (מים חיים כט) מבאר שהרמב"ם הבין שמה שנאמר כאן בבבלי הוא שיטת יחיד כיון שנאמר בשם ר' יהודה, ואינו להלכה.

תוס' מביא את קושיית הירושלמי (שם) לפי שיטתו שמדובר בנרתיק, לכאורה הנרתיק מהווה חציצה בין ידו של הכהן הגדול, לבין המחתה שאותה הוא צריך להחזיק? הוא מביא גם את תירוץ הירושלמי שכיון שהוא קובע את הנרתיק במסמרים לכן הנרתיק לא מהווה חציצה בין היד למחתה. מזה הביאו היביע אומר (א או"ח א) משנה הלכות (יא, לה) ור' חיים פנחס שיינברג (מוריה קצט עמ' פז) ראייה ששכבת לק שמורחים על התפילין להבריקן ולשמור עליהם, שמחוברת בצורה כזו שהיא דבוקה ואינה יורדת, אינה חוצצת בין הראש לתפילין, כמו שבמחתה הנרתיק המחובר אינו מהווה חציצה.

סיכום: הגמרא כותבת שביום כיפור היתיה למחתה ניאשתיק. ורש"י מבאר שהכוונה לפעמון שהיה מחובר לה, כדי שהכהן הגדול ישמיע את קולו בכניסתו לקודש. וכך צריך לפרש בפיוט 'אמיץ כח'. מאירי מפרש שהכוונה לבסיס למחתה.

תוס' מפרשים (עפ"י ירושלמי) שמדובר בידית (נרתיק) שנועדה להחזיק את המחתה החמה. אמנם כיון שהידית הייתה מחוברת היטב למחתה, היא לא מהווה חציצה. האחרונים הוכיחו מזה שכששמים לק על תפילין הוא לא מהווה חציצה כיוון שהוא מחובר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר