שנת תשע"ד | שבת פרשת מצורע

חמדת דף היומי: חשש סכנה במשקים מגולים בימינו

איסור משקים מגולים מופיע  במשנה במסכת תרומות (פרק ח משנה ד) "שלושה משקים אסורים משום גילוי- מים ויין וחלב".

בגמרא (ביצה ז ע"ב) אומר רב שבשום שחוק יש סכנה של גילוי. רש"י מבאר שיש חשש שנחש יטיל בו את ארסו כשמוצא אותו מגולה, ולכן יש סכנה לאכול אותו. ישנם מקומות נוספים בש"ס בהם מופיע האיסור על אוכלים נוספים (ראה רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ו-ח ופרק יב הלכה א-ה).

ממקורות אלו יוצא שאסור לאכול ולשתות אוכלים ומשקים שהשאירן מגולים ויש חשש שנחש הטיל בהם ארס. בהמשך נברר מה תוקף האיסור והאם הוא נוהג גם כיום.

מה תוקף האיסור?

הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ה) כותב שחכמים אסרו הרבה דברים משום סכנת נפשות, ומי שלא חושש לאיסור מלקים אותו מכת מרדות. מכת מרדות ניתנת למי שעובר על איסור מדברי חכמים. לאחר מכן הרמב"ם מפרט את הדברים שנאסרו, שם מפורטים המאכלים והמשקים שנאסרו משום גילוי. מהרמב"ם יוצא שאין להקל בחשש גילוי, כי זה חשש של סכנת נפשות.  בנוסף יש איסור מדרבנן לאכול ולשתות דברים שנאסרו משום גילוי.

האם האיסור קיים גם בזמננו?

התוספות (מסכת עבודה זרה דף לה עמוד א ד"ה חדא) כותבים שבמקומם (באירופה) אין הנחשים מצויים, ולכן לא צריך לחשוש לגילוי. לפי זה בכל מקום שאין נחשים מצויים אין לחשוש לגילוי. 

איך מבטלים איסור שאסרו חכמים?

תוספות שואלים, הרי בגמרא (ביצה ה ע"א) מבואר שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. מבאר רש"י קיבוץ חכמים שאסרו דבר מסוים, אף שלאחר זמן נתבטל הטעם שמחמתו נאסר, עדיין האיסור קיים, וצריך קיבוץ חכמים אחר להתירו. אם כן כיצד ניתן לבטל את האיסור שאסרו חכמים משום גילוי. מתרצים התוספות, שבשעה שגזרו משום גילוי, גזרו רק במקום שנחשים מצויים, לכן אין כאן ביטול הגזירה אלא קביעה שמלכתחילה לא גזרו חכמים על מצב שכזה.

להלכה

השולחן ערוך (יורה דעה סימן קטז סעיף א) מביא את האיסור של משקים מגולים, וכותב שעכשיו שאין נחשים מצויים בינינו אין איסור במשקים מגולים.

הפרי חדש (יורה דעה סימן קטז אות א) כותב שבירושלים וסביבתה (בפשטות בכל מקום חם ולא באיזור אירופה) הנחשים מצוים קצת ולכן ראוי למי שירא לנפשו לחשוש לגילוי. דברי הפרי חדש לא סותרים את פסק השולחן ערוך, כי במקום שברור שאין נחשים לא צריך לחשוש לגילוי.

שיטת הגר"א- בפתחי תשובה הביא  בשם הגר"א (ספר תוספות  מעשה רב על הנהגות הגר"א אות צה) שהיה נזהר בגילוי. כתוב שם בשם הגר"א שאף שבטל טעם התקנה המפורש בדברי חז"ל, ישנם טעמים נוספים שהיו כמוסים לחז"ל ולכן צריך להמשיך ולחשוש לדבריהם.

לעומת זאת, בבאור הגר"א (יורה דעה סימן קטז סעיף א) הגר"א הביא את דברי התוספות ולא העיר עליהם דבר.

ישנם שני הסברים לשיטת הגר"א.

1) הגר"א החמיר לעצמו והקל לאחרים.

2) בביאור הגר"א, הגר"א התייחס לחשש שמא הטיל נחש את ארסו, והאיסור לא שייך היכן שלא מצויים נחשים. בהנהגות הגר"א, הגר"א חשש לרוח רעה, חשש סגולי שאנו לא מבינים (בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קסט, דייק שבגילוי יש גם חשש של רוח רעה).

בשו"ת שבט הלוי  (חלק ג סימן קסט)  כתב שלכתחילה יש שנזהרים כי חוששים לדברי הגר"א. אבל אפשר להקל בכל קולא אפשרית, כשהשום מבושל או מטוגן וכדומה כי ממילא יש שמקילים באיסור גילוי. מדבריו מבואר שלא מתייחסים לגילוי כחשש סכנה ממשי, כי לא היינו מקילים כך בחשש של סכנת נפשות.

סיכום:

בגמרא הובאו כמה אוכלים ומשקים שנאסרו משום גילוי, שהוא חשש שמא הטיל נחש את הארס שלו במאכלים ומשקים המגולים.

תוספות כתבו שבמקום שלא מצויים נחשים, לא צריך לחשוש לגילוי.

השולחן ערוך ( סימן קטז סעיף א) פסק כתוספות שלא צריך לחשוש לגילוי כשנחשים לא מצויים.

בפתחי תשובה (שם סעיף קטן א) הביא שהגר"א חשש לגילוי.  בשו"ת שבט הלוי כתב שחוששים לגילוי לכתחילה, אבל מקילים כשיש צדדים נוספים להקל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר