שנת תשע"ד | שבת פרשת ראה

חמדת הדף היומי: האם בית דין מאמינים לשליח שלהם יותר מאדם אחר

הקדמה

הגמרא (מועד קטן טז ע"א), במסגרת הדיון על דיני מנודה, דנה במי שמזמנים אותו לדין ומבזה את שליח בית הדין או את בית הדין ולכן מנדים אותו.

הגמרא כותבת ששליח בית דין יכול לספר שהאדם המוזמן לדין ביזה אותו או את בית דין ואין בכך משום לשון הרע. הרי"ף (דף ח עמוד א מדפי הרי"ף ) מצטט במקום את הגמרא ממסכת בבא קמא (דף קיב עמוד ב) ששליח בית דין נאמן כשני עדים לעניין נידוי. דברי הרי"ף מבארים את הגמרא שלנו. דברי שליח בית הדין הם לא לשון הרע כי יש להם משמעות לפסיקת הדין, בדיוק כפי שכל פעם שעדים מעידים בבית דין אין בעיה הלכתית של לשון הרע. ההלכה הזו משמעותית לדיני נידוי של מי שמבזה את בית הדין, כי במקרים רבים שליח בית הדין מגיע אל המוזמן לדין והוא היחיד שיכול לספר איך הגיב המוזמן לדין.

במאמר שלפנינו נבאר שני עניינים.

1. האם השליח נחשב כשני עדים לגבי כל דבר (לעניין ממונות, נפשות)?

2.מדוע שליח בית דין נאמן כשני עדים?

באלו דברים השליח נאמן להעיד

הגמרא בבא קמא (דף קיב עמוד ב) כותבת ששליח בית דין נאמן כשני עדים לומר שהאדם לא הסכים לבוא לבית הדין, אבל רק מנדים על פיו ולא כותבים שטר נידוי (פתיחא בלשון הגמרא) על פי דבריו. הגמרא מבארת שכשכותבים שטר, המוזמן לדין מפסיד ממון (רש"י – המוזמן לדין צריך לשלם את דמי כתיבת השטר), ולכן השליח אינו נאמן לעניין זה.

יוצא מהגמרא שהשליח נאמן רק לעניין נידוי, אבל בית דין לא יוציא ממון מאדם על פי דברי השליח. בהמשך נבאר מדוע יש הבדל בין נידוי להוצאת ממון.

הטור (חושן משפט סימן ח) והשולחן ערוך (חושן משפט סימן ח סעיף ה) פסקו שכל המצער את שליח בית דין מכים אותו מכת מרדות, והשליח עצמו נאמן כשנים להעיד שביזה אותו כדי שינדו את המבזה.

מדבריהם נראה שמנדים על  פי דברי שליח בית הדין, במקרה שביזה את השליח כפי שכתוב בטור או במקרה שמסרב לבוא לדין כפי שמזוכר בגמרא, אבל אין מלקין על סמך דברי השליח.

מדוע השליח נאמן כשני עדים

כעת נבאר מדוע השליח נאמן, ועל פי הסיבות נבין מדוע הוא נאמן רק לעניין נידוי.

רש"י (בבא קמא קיב עמוד ב ד"ה מהימנינן) מפרש ששליח נאמן כשני עדים כי הוא לא משקר בבית דין. לפי רש"י הנאמנות של השליח נובעת מידיעה שלנו שהשליח לא משקר.

אך אם כן, מדוע הידיעה הזו לא מספיק טובה כדי להוציא ממון?

נראה לפרש שהידיעה הזו היא ברמה של חזקה, מסתבר ששליח לא ישקר בבית דין אבל אין לנו ודאות שהוא לא משקר. כדי להוציא ממון מאדם צריך עדות של שני עדים או שהדבר יהיה ברור לחלוטין. לכן, על מנת לנדות, כאשר בית דין לא עושה פעולה כמו הכאה או הוצאת ממון אלא רק אומר לאנשים להתרחק מאותו אדם, מספיקה חזקה.

באור זה יוצא גם מדברי הסמ"ע (חושן משפט סימן ח סעיף קטן כג). הסמ"ע מבאר שאנו לא מכים על פי דברי השליח כפי שאנו לא מוציאים ממון על פי דברי השליח. רק דבר שהוא רק דיבור והנהגה כהטלת חרם נעשה על פי השליח. הסמ"ע מדגיש שהדבר לא קשור לחומרת הדין, כי נידוי חמור ממלקות, אלא שאנו לא עושים מעשה על פי דברי השליח.

נראה להסביר את ההבדל כפי שבארנו ברש"י. יש הבדל בין ידיעה על פי שני עדים, שעל פיה מוציאים ממון ומלקים בבית דין, לידיעה שנובעת מחזקה.

הריטב"א ( מועד קטן דף טז עמוד א ד"ה דכתיב העיני האנשים) כותב שהטעם שמאמינים לשליח בית דין לגבי נידוי, כדי שאנשים יפחדו לזלזל בשליח בית דין. לפי הריטב"א אין סברא להאמין לשליח בית דין יותר מסתם עד אחד, אלא שיש תקנה  מיוחדת להאמין לשליח בית דין לגבי נידוי. לפי דברי הריטב"א ברור למה לא נוציא ממון על פי דברי השליח, התקנה היא רק לעניין נידוי כדי ליצור הרתעה, ולא לעניין הוצאת ממון.

נראה שהאורים ותומים (לרבי יהונתן אייבשיץ – אורים ח, י)) מבאר גם כדרכו של הריטב"א. הוא חולק על הסבר הסמ"ע שהבאנו לעיל ואומר שאין הבדל  אמיתי בין מלקות לנידוי, אם אנו מנדים על פי דברי השליח אין סיבה שלא נלקה על פי דברי השליח. ההבדל הוא שלגבי נידוי לשליח יש נאמנות לנדות כשאומר שהמוזמן לדין לא רצה לבוא לבית דין, לכן הוא נאמן לומר שהמוזמן ביזה אותו ובית דין ינדוהו כי בכל מקרה היה יכול לגרום לכך שינדו אותו. אבל לגבי מלקות לשליח אין נאמנות.

גם בדברי האורים ותומים רואים שאין לשליח יותר אמינות מסתם אדם, אלא שנתנו לו כוח לגרום לנידוי של מי שלא מתייחס לשליח כראוי, במקרה שלא מסכים לבוא לדין כפי שהוזכר בבבא קמא או במקרה שמבזה אותו כפי שכתוב בטור ובשולחן ערוך. אבל לא נלקה ולא נוציא ממון על פי דברי השליח.

סיכום

בגמרא (מועד קטן טז עמוד א, בבא קמא קיב עמוד ב) כתוב ששליח בית נאמן כשני עדים לומר שאדם ביזה את בית הדין ואין בדבריו משום לשון הרע. בית הדין מנדה על פי דבריו אבל לא מוציא ממון על פי דבריו.

מהטור והשולחן ערוך (חושן משפט סימן ח סעיף ה) נראה שגם לא מלקים את מי שציער את שליח בית דין על פי דברי השליח, אלא רק מנדים.

מדוע השליח נאמן - לפי רש"י נראה שיש לו רמת נאמנות מסוימת, רש"י כותב שהשליח לא משקר בבית דין. נראה לפרש שלפי רש"י רמת הנאמנות לא מספיקה כדי להוציא ממון או כדי להלקות, שהרי אין לו נאמנות כשני עדים. לפי הריטב"א נתנו לשליח נאמנות כדי שלא יזלזלו בשליח בית דין. הנאמנות ניתנה כדי לנדות את מי שמזלזל בשליח או בבית דין, אבל לא כדי להוציא ממון או להלקות. נראה שהסמ"ע (שולחן ערוך חושן משפט סימן ח סעיף קטו כג) הולך בדרכו של רש"י, והתומים (חושן משפט סימן ח סעיף קטן י) סובר כריטב"א.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר