שנת תשע"ה | שבת פרשת בא

חמדת הדף היומי: מת בעלי - תנו לי כתובתי

הגמרא ביבמות אומרת (קיז ע"א) שאשה שאמרה שבעלה מת נאמנת, ומתירים אותה להינשא. אבל אם באה רק לקבל את כתובתה - אינה נאמנת. הגמרא מסתפקת מהו הדין באשה שאומרת: 'מת בעלי - התירוני להינשא ותנו לי כתובתי', האם מותרת להינשא ומקבלת כתובה או לא. עוד היא מסתפקת באופן דומה, לגבי משפט שהאישה אומרת בסדר הפוך: 'מת בעלי - תנו לי כתובתי והתירוני להינשא', והגמרא לא פושטת את הספק.

רש"י פירש שהספק בגמרא הוא האם האישה מדייקת, כיון שאם נושא עדותה הוא ממוני, כלומר, נטילת הכתובה, היא אינה מדייקת, ולכן לא תוכל להינשא על סמך עדותה זו.

רי"ף (מג ע"ב) פסק שבשני המקרים האישה אסורה להינשא מספק, שהרי ספק איסור לחומרא. הרמב"ם (אישות טז, לא) פסק במקרה הראשון שמותרת להינשא, כדרכו שפסק כ'אם תמצי לומר'. במקרה השני פסק הרמב"ם שמותרת להינשא, אבל לא גובה כתובה.

רמב"ם זה לכאורה אינו מובן, שהרי לפי פירושו של רש"י, אם האישה אינה נאמנת על כתובתה, צריך להיות הדין שגם על היתר הנישואין לא תהיה נאמנת.

וכמה הסברים נאמרו על רמב"ם זה:

א.      כסף משנה: יש כאן ספק ממון ולכן לקולא בממון, ולא מוציאים, ובאיסורים כיון שמהתורה מותרת להינשא כי מדייקת, וזה מוריד את חזקת אשת איש, ו לכן זה נחשב לספק דרבנן ומותרת.

ב.      בית שמואל (יז, קלג) וקרן אורה: הספק בגמרא הוא רק האם נותנים לאשה כתובה, כי לגבי היתר נישואין פשיטא שמתירים, כי לא חוששים שתינשא בפועל אם הבעל לא מת, רק חוששים שמשקרת לעניין ממון. לכאורה קשה על פירוש זה כי צריך להיות שגם אם באה ואומרת 'מת בעלי תנו לי כתובתי', ובאה רק על נושא הכתובה, צריך להתירה להינשא, אך כנראה כיון שלא באה בשביל כך, אין אפשרות להתיר אותה.

ג.        גר"א (יז, קמ): שיש טעות סופר ברמב"ם, וצ"ל 'שלא התירוה להינשא', ואז יוצא ששיטתו להלכה כשיטת הרי"ף שמספק האשה אסורה גם להינשא. קושייתו על הפירושים האחרים היא: שהכלל של 'מדרש כתובה' מחייב את הבעל לתת כתובה בכל מקרה שבו יש היתר נישואין, ואם כאן לשיטת רמב"ם מתירים אותה, צריך גם לתת לאשה כתובה. יתכן לתרץ שכשתתחתן אכן תקבל כתובה ממדרש, וכוונת הרמב"ם שכל עוד לא התחתנה לא תקבל כתובה.

ד.       הרב רבינוביץ שליט"א (יד פשוטה): לדעת הרמב"ם אישה שרוצה היתר נישואין וגם תובעת כתובה, יש יותר הגיון להתירה להינשא מאשר אישה שלא תובעת כתובה, מכיוון שהיא מוותרת על מדור ומזונות (שיש לה זכות אליהם עד שהיא תובעת כתובה), זה מראה שהיא באמת רוצה להינשא, ויש להתירה. ואמנם, אישה שאינה תובעת היתר נישואין אלא רק כתובה, זה מראה שאינה רוצה להינשא, אלא רק  לקבל ממון הכתובה, לכן אין מתירים אותה להינשא. אך, אם אמרה תנו לי כתובתי והתירוני להינשא, מתירים אותה ולא נותנים לה כתובה, מכיוון שלהתיר אותה אין שום בעיה, כי לא חוששים שתינשא באיסור ולא תדייק, וכתובה לא נותנים, כי אולי היא לא באמת רוצה היתר נישואין, אלא רק את הכסף. לפי הסבר זה ברמב"ם מובן גם מדוע הגמרא אמרה שהאישה חושבת שזה שהיא תאמר תנו לי כתובתי יתיר אותה יותר.

סיכום: אשה האומרת 'מת בעלי - התירוני להינשא' נאמנת ומתירים אותה להינשא, לעומת זאת כשאומרת האשה: 'מת בעלי - תנו לי כתובתי' אינה נאמנת. לדעת רש"י הסיבה היא מחשש שמשקרת על מנת להרוויח ממון.

הגמרא הסתפקה באופן שהאישה אמרה את שני הדברים, גם התירוני להינשא, וגם תנו לי כתובתי, הרי"ף פסק שבספק הולכים לחומרא, אך הרמב"ם כתב שגם באופן כזה מתירים אותה להינשא, ורק את הכתובה לא נותנים לה. והבאנו כמה הסברים לשיטת הרמב"ם. כסף משנה - האיסור להינשא זה ספק איסור דרבנן. בית שמואל - לגמרא היה פשוט שיתירוה להינשא, כיון שאין חשש שתינשא אם אין בטוחה שבעלה מת. גר"א - יש טעות סופר ברמב"ם ובאמת אסורה. הרב רבינוביץ' - מה שהאישה תובעת כתובה זו סברא יותר להתירה, כיון שהגיוני שהיא רוצה להתחתן, והיא מסכימה לוותר על הזכויות שיש לה עדיין מבעלה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר