שנת תשע"ה | שבת פרשת תרומה

פרשת תרומה פותחת בציווי על בנית הארון ועליו הכפורת עם הכרובים. הכתוב מציין כי הכרובים היו מכונפים, בעלי כנפיים:

"וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה כ).

השרפים מופיעים בחזון הקדשת ישעיהו כנביא , גם להם היו כנפיים:

"שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף" (ישעיהו  ו' ב).

אם נעיין בנבואה הפותחת את ספר יחזקאל נגלה שגם לחיות הקודש, האופנים, היו כנפיים כמאמר הכתוב:

"וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת ... וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א' ה-ו, עיינו גם ב-כד ועוד עיינו שם  בי' ה ואילך).

כמובן שלא נתיימר לבאר מה פשרם של השרפים האופנים וחיות הקודש. בלשון חז"ל ואחר כך בלשון הראשונים שרפים אופנים כרובים וחיות הקודש הם כינויים מקבילים או חופפים (עיינו ברמב"ם ה' יסודי התורה פ"ב ה"ז) אי לכך, נביא רק בתמצית את הסברי חז"ל וגדולי הראשונים בפירוש הביטוי שרפים. התרגום מתרגם "שמשין קדישין". הראשונים ובראשם רש"י הסבירו שכיון שתפקידם היה לשרוף נתכנו שרפים.

לעומת "שמשין קדישין" אלה, כאשר הכתוב עוסק בהופעתם של מלאכים, לא נזכר בהקשר זה היותם בעלי כנפיים אף פעם. מלאך או מלאכים נזכרו פעמים רבות, גם בתורה גם בנביאים וגם בספרי הכתובים. נביא כמה דוגמאות:

"וַיִּמְצָאָהּ [את הגר] מַלְאַךְ יְקֹוָק עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (בראשית ט"ז ז),

"וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית כ"ב יא),

"וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹקים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי" (בראשית ל"א יא),

"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ..." (במדבר כ"ב כג),

"וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו' יב),

"וַיִּשְׁכַּב [אליהו] וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל" (מלכים א י"ט ה),

"וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם..." (דברי הימים א  כ"א טז).

לאורך כל התנ"ך לא מוזכר, באף מקור, שיש למלאך כנפיים. בחלק מן המקרים המלאך היה מצויד בחרב (עיינו גם יהושע ה' יג).

נחלקו רבותינו בהסבר המושג מלאך:

לרש"י - מי שזוכה, יכול לראות מלאכים גם בעולם החומר ולעתים הם נדמים כאנשים.

לרמב"ם וסיעתו - אפשר לחזות במלאך רק במראה הנבואה.

יש מי שהסבירו שכל שליח העושה שליחותו של הקב"ה יכול לקבל את התואר מלאך והוא יכול להיות תופעת טבע, נציג מעולם החי או מישהו בדרגת מדבר.

הנפקא מינא תהיה למשל בהסבר הפסוק הבא:

"עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהלים ק"ד ד).

לשיטת רש"י - המלאכים (שנבראו ביום השני) הם רוחניים והם יכולים להתלבש בלבוש גשמי.

לרמב"ם - ניתן לחזות בהם רק במראה הנבואה.

לשיטה השלישית - גם רוח גשמית יכולה לחסות ב"צל" התואר "מלאכיו" כאשר היא משרתת את רצון הבורא.

מה שברור מכל המקורות הנ"ל הוא, שאין כל מקור יהודי המקשר בין מלאכים לכנפיים.