שנת תשע"ה | שבת פרשת אחרי מות קדושים

בשבוע שעבר ציינו היהודים היושבים בציון את יום השואה והציבור התייחד עם זכרם של ששת המיליונים, רוב יהודי אירופה, כולם קדושים שנטבחו ונשרפו על קידוש השם ובתוכם מיליון וחצי ילדים וילדות.

בשבת הקרובה נקרא את הפרשיות אחרי מות וקדושים. הקריאה תפתח בגורלם של נדב ואביהו, בני אהרון הכהן, עליהם נאמר:

"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְקֹוָק וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְקֹוָק: ... הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ ... וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְקֹוָק" (ויקרא  י', ב-ו).

נשתדל, במיוחד השבוע, לקראת יום הזכרון, לחזק את המשפחות שבניהם נהרגו על קידוש השם בהגנת העם והמדינה ובצמידות לזכרון, נודה לקב"ה על עצמאותנו ועל פדות נפשנו.

לצערנו הרב, בימים אלה הצטרף הרוג מלכות נוסף לרשימה הארוכה, שלום יוחאי שרקי (אביו, הרב אורי שרקי יבדל לחטו"א, חבר בצוות 'ארץ חמדה').

ושוב קדרו השמים וחשכה השמש בצהרים, עם הסתלקותו לגנזי מרומים של הגאון הצדיק והקדוש, ראש ישיבת הר עציון, הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שהיה חבר בהנהלה התורנית של בתי הדין 'ארץ חמדה-גזית' והתוכנית להכשרת מנהיגות תורנית לתפוצות ב'ארץ חמדה'.

מן השמים תנוחמנה שתי המשפחות.

תלי תילים של מילים נכתבו בניסיון להבנת הרקע לפריצת השריפה ולהסביר את מות הבנים.

ננסה בדברינו הקצרים להאיר נקודה אחת.

לשון התורה: "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא ט"ז, א), מזכירה לנו את הצעתו הקשה להבנה של ראובן, בנו של יעקב אבינו: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית" (בראשית מ"ב, לז).

כדי להבין את העניין, נעיר כי מי שמכר את יוסף היה יהודה. התורה קושרת את האסון הנורא שהתרחש במשפחתו, כששני בניו הצעירים הסתלקו בטרם עת, למכירת אחיו. תמר אשת בניו פנתה אליו בלשון בה הוא ניסה לכסות על פשעו: "הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (שם, ל"ז, לב) ="הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (שם, ל"ח, כה).

המעורבים האחרים היו ראובן, שמעון ולוי.

ראובן שלא השתתף בפעל במכירה, הבין שאם הוא יגרום להיעלמותו של בנימין, ישלם גם הוא את המחיר הנורא - שני הבנים.

לוי שהציע להרוג את יוסף וקיבל את ההצעה להסתפק במכירתו, שילם גם הוא בשני הבנים, צאצאיו, בני אהרון. מות שני בני אהרון קשור לחטא העגל, כבר הוכחנו בעבר כי חטא העגל קשור בטבורו ובשורשו לחטא מכירת יוסף.

(בהזדמנות אחרת, בלנ"ד, נסביר כיצד שמעון 'שילם' על המכירה).

מכירת אח ופגיעה באחדות האומה, עלולה להיות קיטרוג נורא. אחדות ושלום בין אחים, אהובה לפני המקום ועושה נחת רוח.

בימים מיוחדים אלה נזכיר את מדרש חז"ל על נבואתו של הנביא הושע, גדול נביאי דורו:

"חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (ד', יז).

"וכן היה ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, שנאמר: " חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ ", אבל בדבר מחלוקת מהו אומר: "חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ", הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים [בעיר]" (מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ז).

נשתדל כולנו להפנים מסר דווקא בימי ספירת העומר, הימים שבם נפלו בחרב תלמידי החכמים, תלמידיו של רבי עקיבא, כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה ונסתם הגולל על אפשרות חידוש עצמאותו של עם ישראל בארצו, למשך כמעט אלפיים שנה.