שנת תשע"ה | שבת פרשת בחוקתי

פרשת השבוע: "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם - על פוליטיקה ויחסים בין לאומיים"

בתחילת הפרשה מבטיח הקב"ה לעם ישראל:

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: ... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ ... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא  כו, ג-ו).

בימים אלה, בין יום העצמאות ליום ירושלים, נשתדל לברר נקודה אחת, שקשורה בטבורה לשאלת המפתח - על פי איזה כללים והלכות צריכה מדינת היהודים להתנהל?

הפעם נעסוק במשרד החוץ ומשרד הבטחון. נבחן את הדברים כדרכנו, על פי המקורות.

בימיו של המלך יאשיהו התחוללו שינויים כבירים במזרח התיכון. מול עיניו של המלך הצדיק, המכונה בכתוב: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְקֹוָק" (איכה  ד', כ), נבנה "מזרח תיכון חדש". האימפריה האשורית, ששלטה שלטון ללא מצרים במרחב, נכנסה להליך סחרור והתמוטטות. הייתה לכך השפעה חיובית מאוד על "מדינת היהודים". בימי אָמוֹן - אביו של יאשיהו  וסבו - מנשה, השלטון האשורי בארץ בא לידי ביטוי גם במובן הרוחני. מנשה ואָמוֹן  תחת לחץ והשפעה אשורית, הפכו את בית המקדש, בהר הבית, ל"מקדש" אלילי בראשות אלילי אשור. יאשיהו פתח בהליך תשובה וטיהור הבית וניסה להחזיר את עם ישראל אל ד' אלקיו.

מי שניצל פוליטית את ההתדרדרות באשור, היו הבבלים בראשות אביו של נבוכדנצר - נבופולאסר. פרעה נכו - מלך מצרים באותה תקופה, בחר לתמוך בצד האשורי כחלק מההתגוששות בין המעצמות המסופוטמיות.

כעשרים וחמש שנה קודם לחורבן בית ראשון, נפגשו צבאות אשור ובבל לקרב מכריע בכָּרכּמיש, ששכנה על נהר פרת (העליון). פרעה נכו יצא לדרך צפונה כדי לתמוך בבני בריתו האשורים. במסעו צפונה היה חייב פרעה לעבור בארץ ישראל. הכתוב מתייחס לכך כמה פעמים נצטט שנים מהם:

"בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת" (מלכים ב כ"ג, כט)

"עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ" (ירמיהו מ"ו, ב).

כאן צריך היה יאשיהו להתמודד עם שתי שאלות:     
א. האם  להתערב במחלוקת זו ולנקוט צד?    
ב. האם "למחול" על פגיעה בריבונות הישראלית להתעלם ממסעו של פרעה?

יאשיהו ראה עצמו כאמור כמלך המשיח, כמי שטיהר ופתח את בית המקדש מחדש, כמי שבדורו עם ישראל קיים את התנאי של "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ". לכן, דרש את הפסוק מפרשתנו על אירוע זה וניסה לעצור את הצבא המצרי באזור מגידו (שער העמקים). וז"ל הכתוב:

"אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ" (דברי הימים ב'  לה, כ).

חז"ל מסבירים זאת כך: "מאי דרש: וחרב לא תעבר בארצכם, מאי חרב? אילימא חרב שאינה של שלום - והכתיב ונתתי שלום בארץ! אלא, אפילו של שלום" (תענית דף כב ע"ב).

המחיר ששילם יאשיהו היה נורא:

"וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ" (מלכים ב  כ"ג, כט).

פרק העצמאות של תקופת יאשיהו תם ותקופת החורבן החלה.

בכתוב מובא: "וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים" (דברי הימים ב'  לה, כב)

וחז"ל הסבירו: "זה ירמיה הנביא שאמר לו, כך ישעיה רבי אמר: וסכסכתי מצרים במצרים (ישעיה יט, ב). א"ל יאשיהו, משה רבה דרבך אמר: וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כו, ו), ואפי' חרב של שלום" (איכה רבה פרשה א).

יאשיהו טען שהגיע זמנם של הפסוקים בתחילת פרשתנו, ירמיהו טען שיש ללמוד מנבואת ישעיהו שאין להתערב בסכסוכים הבין לאומיים.

הבה נתפלל כי הקב"ה יכוון את דרכה של הממשלה החדשה, כך שנתקדם כולנו קימעא, קימעא, בבניתה הנכונה של מדינת היהודים  לה זכינו בחסדי ד', בדורנו. תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של מדינתנו וקשירת הקשרים הבינלאומיים הנכונים.

נברך את כולם "מועדים לשמחה לגאולה שלמה".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר