שנת תשע"ז | שבת פרשת וילך

פרשת השבוע: על שפע טוב, יום הכיפורים וסוכות

המהפך האדיר שעתיד לעבור על דור הנכנסים לארץ, טמן בחובו גם סכנות גדולות. המעבר מחיים סגפניים במדבר לארץ זבת חלב ודבש ובתים מלאים כל טוב, עלול היה לגרום להפרת הברית ח"ו. כך מזהירה פרשת וילך הנקראת השנה בשבת שובה היא שבת תשובה, וכן פרשת האזינו הבאה אחריה.

שתי פרשות אלה עוסקות בעיקר בעתידו של עם ישראל

נעסוק בדברינו אלה בסכנה מיוחדת הבאה בעקבות טובה מרובה ושפע רב:

"כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל  אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי" (דברים ל"א כ).

פשט הדברים הוא שהכתוב מתריע מפני הסכנה הטמונה בשפע ובברכה האלקית.

האזהרה מופיעה גם בפרשה הבאה, בשירת האזינו:

"יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר: חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם  עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹ-הַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (שם ל"ב יג-טו).

כך אירע גם בימי עוזיה מלך יהודה. עוזיה עלה על כס המלכות (כיורש עצר בחיי אביו, לפי רש"י) באחת מנקודות השפל של ממלכת יהודה. צבא יהודה הובס בשדה הקרב בידי יואש מלך ישראל. חומת ירושלים נפרצה בחלקה הצפוני, מה שגרם לחוסר בטחון אישי ולאומי. הכסף והזהב שהיו באוצרות בית המקדש ובית המלך, נלקחו כשלל לשומרון. כל השגרירויות נסגרו ומדינת יהודה איבדה  את עצמאותה גם מבחינת היחסים הבין לאומיים. תוך זמן קצר מאוד, תחת הנהגת עוזיה הפכה ממלכת יהודה לכח הצבאי הכלכלי והפוליטי החזק ביותר בכל רחבי המזרח התיכון. השפע הרב שהושפע משמים הביא ליוהרה נוראה ושחיתות חברתית שאכלה כל חלקה טובה והשחיתה את שכבת המנהיגות. הנביאים ישעיהו ועמוס הוכיחו את הציבור ששמן ובעט. תוך זמן קצר הכל התמוטט וכל ההישגים נעלמו כלא היו. (ניתן לקרא על כך באריכות בספרי צפנת ישעיהו).

השנה נציין ביום הכיפורים, ארבעים ושלש שנים לתחילתה של מלחמת יום הכיפורים. מלחמה שהחלה כאסון נורא (ביומה הראשון של המלחמה נהרגו למעלה מאלף חיילי צה"ל וקווי ההגנה בדרום רמת הגולן ולאורך תעלת סואץ נפרצו לחלוטין). בנסי ניסים ובסייעתא דשמיא גדולה, תוך לחימה במסירות נפש, הצליחו חיילי צה"ל לסיים את המלחמה הרחק בשטח אויבנו, כשלושים ק"מ מדמשק וכשבעים ק"מ מקהיר. הנס הגדול עוד יותר היה, שהשחיתות והגאווה, שהחלו לחלחל ליסודות החברה בישראל, בעקבות השפע הגדול שהשפיע הקב"ה על מדינת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, נעצרו. הגיעו ימים של חשבון נפש. עשיה חיובית ובניה איטית, שמפירותיה אנו זוכים ליהנות גם היום, החליפה את גבהות הלב ושכרון ההצלחה.

חובה עלינו להפנים את המסר: גבהות לב מובילה להפרת ברית! שחץ, גאווה, שחיתות חברתית, ושחיתות מוסרית הם חילול השם נורא, בבחינת: "וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי... וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".

הדאגה לחלשים, אי ניצול מצוקה של אחרים, ענווה והתחשבות הם המפתח להמשך ההצלחה. רגישות וכבוד לזולת, לכל אדם באשר הוא אדם והקפדה על מצוות שבין אדם לחברו הם עיקר התשובה ערב יום הכיפורים.

היציאה לסוכה מיד לאחר ימי הדין והכפרה, משמעותה שהטוב שהקב"ה השפיע עלינו, צריך להוביל אותנו למקום שכל כולו שתי דפנות והשלישית אפילו טפח מכוסים בפסולת גורן ויקב = מקום שמחבר בין כל בני ישראל, תחת סוכה אחת.

שם תחת ענני הכבוד אנו זוכרים את המחויבות האמיתית המבטיחה את עתידנו

ואת העשיה החיובית שתיתן באמת בטחון אישי ולאומי.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר