שנת תשע"ז | שבת פרשת תולדות

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: פרשה והלכה - טביעות קול

יצחק אבינו טעה בזהויו של יעקב, למרות שקולו נשמע כקולו שלו. לדעת הרמב"ן שינה יעקב את קולו לדבר בקולו של עשו. מכאן יש הפוסקים שלא ניתן להעיד על אדם על פי קולו בלבד. וכן, אם שמעו אדם אומר שיכתבו גט לאשתו, אף אם זיהו אותו על פי קולו, עדיין יש לחשוש שמא לא היה זה בעלה. משום כך כתוב בתורה "והוא עד או ראה או ידע" – ניתן לסמוך על הראיה בלבד, ולכן סומא פסול לעדות.

אבל מלשון הרמב"ם (הל' עדות ט, יב) ניתן לדייק שרק סומא פסול בגלל גזירת הכתוב ("או ראה"); אדם אחר יכול להעיד ע"פ טביעות הקול. לכן ניתן להוציא מקלל או מסית להורג רק על סמך עדים ששמעו את קולם. משום כך סומא מותר באשתו, וכן כל אדם בלילה, בהנחה שהזיהוי נעשה באמצעות הקול בלבד. בכל זאת יש שפסק שאין לסמוך על קול, כשסימנים אחרים פוגמים בזיהוי זה. מעשה שהגיע אדם לעיר ועל פי קולו זיהו אותו, על אף שמראהו היה שונה, ואח"כ מת. יש שבגלל שינוי המראה פסקו שלא להתיר את האשה מחשש שבעלה עדיין חי; ויש שפסקו שכיון שאת שינוי המראה ניתן לתלות בשינוי הגיל, עדיין ניתן לסמוך על טביעות הקול.

אבל אם כך, כיצד הצליח יעקב לשנות את קולו ולדמותו לקולו של עשו? על כך כתב ב"מרחשת", שדווקא יעקב הצליח בכך משום שהיה אחיו של עשו. משמע לכאורה, שכשמתירים אשה מעגינותה בעדות הניתנת על פי קולו של הבעל, יש לוודא שלא היה זה קולו של אחיו.
ע"פ הערך טביעות קול (כרך יח)

טל

ברכה מיוחדת יש בטל, שאינה במטר, וכמו שבירך יצחק את יעקב בפרשתנו: "ויתן לך אלקים מטל השמים" - לא ממטר השמים, שיש העצבים בו, אלא מטל השמים, שהכל שמחים בו, ויורד הוא בכל ימות השנה ואינו נעצר. כיון שאינו נעצר, רבים אינם מזכירים אותו בברכת גבורות, לא בקיץ ולא בחורף, ועל אודותיו אין צריך לבקש. נוסחים אחרים מזכירים אותו בקיץ ואומרים אז: "מוריד הטל".

בכל זאת בברכת השנים מבקשים אנו "ותן טל ומטר לברכה", כיון שיש טל שאינו לברכה - כגון: המעלה פירות לגג ביתו כדי להניס מתוכם תולעים (נמלים, למשל, נמלטות מחום השמש), אינו רוצה שיחד עם זאת יירטבו פירותיו בטל. משום כך, על אף שטל דינו כמים וכשאר המשקים המכשירים פירות לקבל טומאה, בכל זאת כשלא נוח לבעל הפירות בטל זה, אין פירותיו מוכשרים לקבל טומאה.

כמעט לכל דבר הטל דינו כמים - כגון: להכשר טומאה. בכל זאת ראו לנכון למנותו כמשקה בפני עצמו. כך, למשל, בסימנם של שבעת המשקים: י"ד שח"ט ד"ם - האות מ' האחרונה מייצגת את המים, והט'  את הטל (והשאר: יין, דבש, שמן, חלב, דם) - כיון שיש שהטל אינו נחשב כמים, כגון לענין שיעורו להוצאה בשבת - הטל שיעורו כדי לשוף את הקילור שנותנים על העין, והמים שיעורם כדי להדיח פני מדוכה. מסתבר שרק את הטל שמים על העין, כיון שהוא מזוקק יותר מאשר סתם מים.

ע"פ הערך טל בכרך יט

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר