שנת תשע"ז | שבת פרשת וישלח

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: פרשה והלכה - התורה חסה על ממונם של ישראל

צדיקים אינם פושטים ידיהם בגזל. משום כך שב יעקב על עקביו, ועבר את היבוק על מנת ליטול פכים קטנים שהיו לו שם. מעשה אבות סימן לבנים: גם התורה חסה על ממונם של ישראל, בהניחה שכולנו מקפידים שלא לשלוח ידינו בגזל, ועל כן ראוי להקל עלינו בעניני מצוות ואיסורים במקום שיש הפסד ממון.

משום כך, קודם שמחליט הכהן על טומאתו של בית מחמת צרעת שנגעה בו, הוא מצווה לפנות את הבית מהכלים שבו. כלים שונים במקדש היו עשויים מחומר יותר זול על מנת לחסוך מממוננו – כך הקלפי שבו היו גורלות השעירים של יום הכיפורים עשויה עץ, ולא זהב או כסף; מחתת הקטורת היתה עשויה כסף ולא זהב, וכן פיהם של השופרות שהיו תוקעים בהם במקדש בתעניות.

אף כשנדרש אדם להקריב קרבנות, דרשה התורה שלא יקדיש אדם את כל אשר לו, אלא "מכל אשר לו" (ויק' כז,כח), ויביא רק "כפי מסת ידו" (דב' טז,י), ואל יפזר למצוות יותר מאשר חומש מממונו.

בכל זאת יש פעמים שהשתמשו בכלל הפוך: "אין עניות במקום עשירות" -  אין עושים במקדש דבר בצמצום, אלא מתוך עושר ושררה. משום כך לא היו מתקנים את הכלים במקדש, אלא עושים חדשים; את קרבן התמיד היו משקים בכוס של זהב, ועוד. מסתבר שהדבר תלוי בשיקול דעתם של חכמים, בהתחשב בהפסד, בכבוד העבודה ובצורך.

ע"פ הערך התורה חסה בכרך יא

גיד הנשה - בזכרים ובנקבות

רבי יהונתן אייבשיץ מספר בספרו כרתי-ופלתי (סה,טז) שמנקר אחד, בעל תורה ומומחה מאד, הרעיש את העולם בזמנו, שגיד הנשה שהכל נוהגים לנקרו, איננו הגיד שאליו התכוונה התורה, אלא גיד אחר הוא. מספר ר' יהונתן: "ואני חקרתי ובדקתי את הדבר, ומצאתי שזה הגיד אינו רק בבהמות זכרים, ולא בבהמות נקבות. ואז הראיתי לו סמ"ג [ספר מצוות גדול] שכתב דגיד הנשה נוהג בזכרים ונקבות."

ראייתו של ר' יהונתן תמוהה, שהרי הסמ"ג  מתכוון לומר שגיד הנשה אסור הן על בני אדם זכרים, והן על הנקבות, וכלל אינו דן במינן של הבהמות.

כמה תירוצים נאמרו לדבריו של ר' יהונתן אייבשיץ. יש אומרים שהכוונה אינה לסמ"ג, אלא לבה"ג (בעל הלכות גדולות) שכתב: "ודביק [גיד הנשה דבוק] בדכר ונוקבתא", ובוודאי כוונתו לבהמה שבה דבוק גיד הנשה.

בספר כרתי-ופלתי שנדפס בחיי המחבר מצאו תיקון בכתב ידו של ר' יהונתן: במקום בסמ"ג, בסה"נ, והכוונה לספר הניקור שנדפס בטור יו"ד  סי' סה, ושם כתוב: "וחותך הזכרות והנקבות". אכן, גם על ראיות אלו מבה"ג ומסה"נ יצאו עוררים, שכן הכוונה לכינויים שונים של גידים - זכר ונקבה - ולא למיני הבהמות.

על כל פנים ראיה יש מרש"י בחולין צ,א ד"ה הנאכלים, שמזכיר קרבן חטאת שנוהג בו איסור  גיד הנשה, והרי חטאת לעולם נקבה היא. וגם על כך יש לערער, שמא מדובר בחטאת הציבור, שהיא זכר ולא נקבה.

ע"פ הערך גיד הנשה בכרך ו

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר