שנת תשע"ז | שבת פרשת תזריע מצורע

פרשת השבוע: על צרעת ועל תשוקה למלכות

בשבועות האחרונים עסקנו בניסיונו של יונדב - יונתן בן שַׁמָּה – שמעה - שמעי להעביר את המלכות לידיו ולהחזירה לשושלת פרץ...ישי, שַׁמָּה. על פי טענתנו יונדב בן שמעה שימש, לכאורה, כלי בידיו של אבשלום, כדי לסלק את אמנון מדרכו אל המלוכה. במבט מעמיק יותר התברר, כי יונדב בן שמעה השתמש באמנון ובאבשלום, כדי לסלול את דרכו שלו, אל כס המלכות. דרכו לא צלחה כי דוד 'הקטן' – העניו הוא שהיה ראוי למלכות.

השבוע ננסה להראות שגם אחיתופל היועץ סייע לכאורה לאבשלום אבל באמת השתמש בו באמצעות מניפולציה, כדי לסלול לעצמו, את הדרך אל כס המלכות.

הפרשיות שנקרא השבת עוסקות בהיבטים רבים של נגע הצרעת.

בספר דברים מופיע ציווי נוסף: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת"  (כ"ד ח).

רש"י הסביר: "שלא תתלוש סימני טומאה, ולא תקוץ את הבהרת".

הסבירו חז"ל שהציווי במצוות המילה המופיעה בתחילת פרשת תזריע: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (יקרא י"ב ג) דוחה איסור זה -"ואף על פי שיש שם בהרת יקוץ. ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת - בשאר מקומות, חוץ ממילה". (שבת דף קלב ע"ב).

במסכת סנהדרין מובא: "תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו (חשבו שקיבלו נבואה ולא הבינו) ואלו הן: נבט, ואחיתופל, ואיצטגניני פרעה... אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו, הוא סבר איהו (שהוא) מלך, ולא היא - בת שבע בתו (נכדתו) הוא דנפקא מינה (שיצא ממנה) שלמה" (דף קא ע"ב). הסביר ה"יד רמ"ה" (שם) "איהו סבר איהו מליך (הוא חשב שהוא ימלוך) ומשום הכי סייעיה (לכן עזר) לאבשלום סבר כל כמה דקאי דוד (כל זמן שדוד קיים) לא יכילנא למיקם במלכותא (אינני יכול לקחת ממנו את מלכותו) ממשום דגבור הוא ובעל עצה הוא וגרירי ישראל בתריה (ועם ישראל תומך בו) אסייעיה לאבשלום, ולא הוינא (ולא אהיה כמי) נוגע בדבר, ולכי אזיל (וכשדוד יסולק) דוד קאמינא עילוי (אצא מול) אבשלום". 

נסביר את הדברים.

אחיתופל היה בעל סמכות תורנית ורוחנית שאיש לא זכה לה לפניו. "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל בִּדְבַר הָאֱלֹהִים" (שמואל ב  ט"ז כג). הוא  הלך בגדולות ושאף לשבת על כס המלכות הישראלי. אחיתופל אפילו זכה למעין חזון שהבטיח לו זאת. הוא ראה צרעת במקום המילה וראה בכך סימן לכוח הולדה יוצא דופן שרומז לכוח הנהגתי אך לא הבין שהרמז הוא הפוך, הצרעת רומזת לאדם להנמיך עצמו כאזוב ומצוות המילה רומזת לאדם להקטין עצמו ולשלוט במאווייו ותאוותיו (לכן מותר לקוץ את הבהרת אם היא במקום המילה). אחיתופל ידע כי יהיה קשה מאוד להדיח את דוד, לכן עזר לאבשלום למרוד ולהדיח את דוד מכסאו. כך תהיה דרכו של אחיתופל קלה יותר, שהרי פשוט יותר להתמודד מול מי שבא אל פלגשי אביו מאשר מול גיבור וצדיק כדוד.

עצתו הטובה (מבחינתו) של אחיתופל, לרדוף אחרי דוד ולהכותו לפני שיתארגן ויצבור תמיכה מחדש, הוכשלה משמים, כמתואר בכתוב: "וַיקוק צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יקוק אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת-הָרָעָה" (שמואל ב י"ז יד).

כשאחיתופל הבין שתכניתו מוכשלת מלמעלה, הוא נקט בצעד של יאוש "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת" (שם כג).

שוב התברר כי הדרך אל כס המלכות עוברת דרך הענווה.

מי שראה עצמו כתולעת ולא איש, 'הקטן' הוא הראוי למלכות, לא זה שהיה מוכן לעשות הכל כדי לזכות בה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר