שנת תשע"ז | שבת פרשת נשא

התעלות! כך היא התקופה שבין פסח לשבועות.

עם ישראל עלה ממ"ט שערי טומאה במיצרי מצרים לפסגה הרוחנית, רבת המרחבים והממדים, של מעמד הר סיני.

כך בכל דור ודור זמן זה, הוקדש להתעלות, מבחינות רבות.

בדור האחרון התווסף היבט נוסף למעלה זה והוא המעלה הלאומי. מחורבן ושואה לבניין, משעבוד לעצמאות ומעצמאות לקוממיות. מהצעת החלוקה וגבולות החנק של ה'תש"ז-1947 ועד הניצחונות הגדולים של מלחמת ששת הימים בה'תשכ"ז-1967 ומלחמת יום הכיפורים בה'תשל"ד-1973. ממצב בו שבע מדינות על צבאותיהם מתקיפות בחמת זעם את המדינה היהודית היחידה בעולם בה'תש"ח-1948 ועד המצב בו רובן כבר אינן קיימותלמעשה בה'תשע"ז-2017.

שני ביטויים מלוים את הפרשיות הפותחות את ספר במדבר. הפרשה הראשונה 'במדבר' נקראת לעולם קודם לחג השבועות והשניה 'נשא' תמיד מיד אחריו. בשתי פרשיות אלה אנו מוצאים את הביטויים פָּקֹד ו- נָשֹׂא,  שניהם במבט ראשון עוסקים במניין ובמספר - מאוד מתאים לכינויו של ספר במדבר בלשון חכמים 'חומש הפקודים' (עיינו כדוגמא משנה מסכת יומא פרק ז מ"א).

ננסה להעמיק יותר בהבנת שני ביטויים אלה ולמצוא את הקשרם לזמן המיוחד בין פסח לעצרת.

פרשת במדבר פותחת בציווי: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (א' ב).

לאורך כל הפרשיה המושג פקידה קשור בטבורו בביטוי נשיאת ראש כמו בפסוק הבא: "אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם מט).

נשיאת הראש משמעותה מניה מלשון ספירה, אבל גם מלשון מינוי ושררה. עיינו כדוגמא: "וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים" ובתרגום יונתן "וְרוֹמַם יַת רֵישׁ רַב מְזוֹגַיָא" (בראשית מ' כ, עיינו שם גם באונקלוס וברש"י).

כך גם הפקידה, שמשמעותה היא בדיקת המניין והמספר אבל גם מינוי לתפקיד כמו: "וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ (שם מ"א לד, עיינו גם ברש"י א' נ).

הביטוי פָּקֹד פירושו גם הטלת עונש ותשלום על חטא, כמו למשל בפסוק: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב לד).

לעומת זאת דווקא ביטוי זה נבחר לשמש כ"קוד הגאולה: "וֵאלֹקים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ' כד).

הביטוי נָשֹׂא  גם הוא משמש כביטוי של סליחה וכפרה כמו בפסוק: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה" (שמות ל"ד ז). והתרגומים (ירושלמי ויונתן) שתרגמו ביתר שאת: "שְׁרֵי וּשְׁבֵיק= מוחל וסולח".

לעומת זאת בדברי הנביא הושע, המשמעות הפוכה (בפסוקים הקודמים להפטרת פרשת במדבר) מצאנו: "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם", הסביר רש"י שם: "אחלק להם מנת כוסם ופעולתם כמו וישא משאת", או כמו שהסביר הרד"ק שם בשתי הצעותיו: "כי נשוא אשא להם - את האויב עליהם שיגלו אותם ויחריבו ארצם, או יהיה פירוש להם כמו אותם, כלומר אשא אותם לארץ אויביהם".

גם עריכת מפקד אוכלוסין, כמו שנעשה פעמיים בספר במדבר, חומש הפקודים, יכולה לשמש כהכנה מרוממת לקראת הכניסה לארץ ישראל. המפקד עלול לשמש גם כסיבה לנגף, ח"ו, אם הוא נעשה שלא לצורך או לצרכים לא ראויים.

הבה נתפלל כי נזכה לפקידה ולנשיאת ראש במובן החיובי של הדברים,

נתעלה מי יום ביומו, עד שנגיע למימוש סגולתנו בתורתנו ובארצנו.