|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת ויגשמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהפסק דין: פיצוי קבלן שעבודתו בוטלה / הרב אליעזר שינקולבסקי
עורך: הרב יואב שטרנברג
כהמשך לשבוע שעבר, אנו מביאים פסק דין העוסק בשאלת פיצויים לקבלן שיפוצים שהזמנת העבודה אצלו בוטלה.
תיאור המקרה: התובע הוא קבלן שיפוצים. הנתבע הזמין את התובע לשפץ את דירתו. התובע הופיע, ועשה מדידות במשך מספר שעות, הציע הצעות ייעול ושיפור, נתן הצעת מחיר ואף התחיל בעבודה בפועל בהכנת מסילות לרשת בחלונות.
באותו יום קיבל התובע מקדמה על סך חצי מהסכום שנקב בהצעת המחיר, אולם לבקשת הנתבע הסכים לדחות את הפקדת ההמחאה עד ליום המחרת, על מנת שיספיק להפקיד כסף בחשבונו.
למחרת התקשר הנתבע אל התובע, וביקש לבטל את העבודה, משום שהוא מצא קבלן אחר, שנתן הצעת מחיר נמוכה יותר. אותו קבלן אכן ביצע את העבודה.
התביעה: התובע טוען, שהנתבע השתמש בהצעות הייעול שלו. הצעות אלו ניתנו על סמך נסיונו הרב כקבלן, ויש להן ערך בפני עצמן, כידע מקצועי, ולכן הוא תובע תשלום עבור ייעוץ זה. כמו כן, התובע דורש פיצוי על כך שלא קיבל עבודות אחרות, משום שחשב שיעסוק בעבודה הנ"ל. סך התביעה הוא 10% משווי ההצעה, וזהו התשלום המקובל בשוק לטענת התובע.
כמו כן, התובע תובע לקבל בחזרה מהנתבע את החשבונית שנתן לו, ובתמורה הוא יחזיר את ההמחאה שקיבל מהנתבע.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, כי היות שהתובע לא התחיל בעבודה עדיין, ואף לא קנה חומרים לצורך ביצועה, אין לפצות אותו אלא על זמן העבודה שהושקע בפועל – סכום הנמוך מסכום התביעה.
פסק הדין : בית הדין קיבל את התביעה במלואה.
הנימוקים: השולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג סעיף א) פוסק: "השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת. הגה: ויש אומרים דאם משך בעל הבית כלי אומנות שעושה בהם מלאכה, אין הבעל הבית יכול לחזור בו, ולא הפועל אם הוא קבלן". ובש"ך (סקי"ד) כתב בשם הריב"ש, שמרגע שהתחיל הפועל במלאכה, הרי זה כקניין, ולא הוא ולא בעל הבית יכולים לחזור בהם. כמו כן, כתב הריב"ש שגם קבלן דינו כפועל לעניין זה. אולם במחנה אפרים (הל' שכירות פועלים סי' ה) דייק מדברי הגהות אשר"י, שגם תחילת עבודה אינה נחשבת כקניין שמונע מאחד הצדדים לחזור.
בית הדין קבע, שמסתבר שמעמדו של התובע הוא כשל פועל, ולא כשל קבלן, ולכן בנידון דידן, שהתקנת המסילות שעשה התובע נחשבת כתחילת העבודה, אף שהעבודה כללה התקנה של דברים נוספים, שאינם קשורים לחלונות כלל, לכולי עלמא אין הנתבע יכול לחזור בו. כמו כן, יש לומר שגם ההמחאה שנתן הנתבע נחשבת ככסף (ראה ש"ך בסי' קצ סק"א, וקצות החושן שם סק"ו), ושכירות נקנית בכסף, כמבואר בנתיבות המשפט (סי' שלג סק"א).
ואמנם, לכאורה יש מקום לומר שהנתבע רשאי לחזור בו מההסכמה עם התובע, משום שהוא מצא הצעת מחיר זולה יותר, והרי זה כדין אונאה, שיש בה ביטול מקח. אלא שיש לדחות טענה זו משתי סיבות:
1. אין דין אונאה בשכירות פועלים, כמבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רכז סעיף לג). ואמנם, לגבי קבלנות נחלקו הפוסקים אם גם בה אין דין אונאה (שולחן ערוך שם סעיף לו, והגהות רבי עקיבא איגר על השו"ע שם). ובקבלנות לעבודת קרקע, זהו ספק, והמוציא מחברו עליו הראיה. בנדון דידן, התובע מוחזק בגלל ההמחאה שנתן הנתבע.
2. העובדה שקבלן אחר הציע מחיר נמוך יותר אינה מעידה שההצעה הגבוהה ביותר היא אונאה. שכן, לא הוכח מה המחיר המקובל בשוק לעניין זה.
3. בנידון דידן לא היה מדובר על הפרשי מחיר הגדולים מ-20%, דהיינו: לא היה שיעור אונאה.
על כן, הנתבע לא היה רשאי לחזור בו מההזמנה של העבודה אצל התובע.
לגבי אופן החישוב של התשלום לתובע, מבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג סעיף ב), שכאשר בעל הבית חוזר מהצעת עבודה שהציע לפועל, והפועל אינו יכול למצוא עבודה אחרת, צריך בעל הבית לשלם לפועל עבור ההפסד שנגרם לפועל מחמת שהיה יכול למצוא עבודה אחרת.
בטעם הדבר, נחלקו הפוסקים. בנתיבות המשפט (שם סק"ג) כתב, שזוהי תקנה מיוחדת בשכירות פועלים. לעומת זאת, קצות החושן (שם סק"ב וסק"ג) כתב שהחיוב הוא מדין 'גרמי'.
ואמנם, קצות החושן כותב, שלדעת הרמ"ה, שאין חיוב גרמי על שֶׁבֶת וכדומה, ולדעת מהר"ם שאין חיוב גרמי במניעת רווח, אם כן אין אפשרות לחייב את בעל הבית על הפסד השכר של הפועלים, משום שבעל הבית יכול לטעון 'קים לי' כדעת הרמ"ה ומהר"ם. אבל בנידון דידן התובע מוחזק, משום שבידו ההמחאה שקיבל מהנתבע, ולכן יש לחשב את השכר המגיע לו.
בנידון דידן יש להוסיף, כי היות שהתובע התחיל לעבוד, אין לשלם לו רק את העבודה שהיה יכול למצוא באותו יום, אלא יש לשלם לו על פי הסכום שסיכם עמו מזמין העבודה (אף אם לא בטוח שהיה יכול למצוא עבודה בשווי דומה מאדם אחר); אלא שאין לשלם לו את השכר המלא, שהרי סוף סוף לא עבד, ומשלמים לו רק 'כפועל בטל' (שולחן ערוך שם).
הט"ז (על השו"ע שם) כותב, ששכר כפועל בטל הוא כמחצית השכר הרגיל. אמנם מדברי הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקפז, ובתשובות המיוחסות לרמב"ן סי' ע) משמע שההפרש הוא קטן, ולא מחצית המחיר.
כמו כן, יש לנכות את עלות החומרים שאותם לא היה צריך התובע לקנות, וכן את השכר עבור השעות שהיה התובע צריך להשקיע בקניית החומרים הנ"ל ובהתארגנות מראש לעבודה.
על פי חישוב משוער שערך בית הדין, הסכום הסופי הוא כ-15% משווי העבודה. היות שהתובע תבע מראש רק 10% עבור הביטול, וזהו לטענתו, האופן המקובל בשוק לחישוב השכר במקרה של ביטול העבודה, יש לחייב את הנתבע לשלם את מה שתבע התובע, ולא יותר.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
