|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת בשלח"כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה (גם) בֶּעָנָן"הרב יוסף כרמלגם לאחר הנסים הגדולים של עשרת המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף, לא בא עם ישראל, גם מבחינה רוחנית "אל המנוחה ואל הנחלה". חודש אחד אחרי היציאה התלונות מתגברות:
"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְקֹוָק בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות ט"ז ג).
התגובה לתלונה, כוללת בתוכה ביטוי המופיע לראשונה בתורה והוא אומר דרשני:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְקֹוָק הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְקֹוָק בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְקֹוָק וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ:... וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בֶּעָנָן" (שם ו-י)
המונח המיוחד "כְּבוֹד יְקֹוָק" מופיע פעמיים. ננסה להבין ולו מעט, מה משמעותו. בהזדמנות זו נביא את דבריה של נחמה ליבוביץ "מורת הדור" בענייני "פרשת השבוע":
"כבוד השם הנראה, הנוכל לדעת מה הוא? מעת שקונן אסף "אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (תהלים ע"ד ט) אין אתנו יודע בטיבה של נבואה. של ראיית "מראות ד' "; רק מי שזכה להתגלות שכינה, ידע מה טיבה" (עיונים חדשים בספר ויקרא פ' שמיני).
רש"י כדרכו בקודש מנצל את ההזדמנות ומעביר אלינו מסר חינוכי וז"ל:
"ובקר וראיתם (פסוק ו) - לא על הכבוד שנאמר (להלן פסוק י) והנה כבוד ה' נראה בענן, נאמר, אלא כך אמר להם ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך, בירידתו לבקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה".
לשיטתו לשני הביטויים השווים משמעות שונה. יש הבדל בין "כְּבוֹד יְקֹוָק" שמשמעותו הארת פנים ובין "כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בֶּעָנָן" שמשמעותו גילוי שכינה. לפירושו קשה אם כך, מדוע נקט הכתוב סגנון לכאורה מטעה? הרי לימדונו חז"ל ורש"י בעקבותיהם כי "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" (ילקוט שמעוני תורה פרשת נח רמז סב, רש"י בראשית י' כה). עוד קשה, הרי אין לך הארת פנים גדולה מגילוי שכינה?!
"כְּבוֹד יְקֹוָק" ילווה אותנו לאורך ספר שמות, במעמד הר סיני, בבגדי הכהונה ובמעמד השכנת השכינה ביום השמיני, המתואר בפרק האחרון של ספר שמות ובפרשת שמיני (פרק ט) בספר ויקרא.
הרמב"ן מקשר לנושא זה גם את הכתוב הבא: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית י"ח א). וז"ל:
"והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוין לנבואה לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת:.... וזה גילוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כענין שבא במשכן ויצאו ויברכו את העם וירא כְּבוֹד יְקֹוָק אל כל העם (ויקרא ט כג), כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה".
אם נמשיך לשיטתו, החידוש הגדול בפסוקים בפרשתנו, הוא הקשר החזק והעמוק שנוצר ביציאת מצרים בין הקב"ה לבין עמו. יסודו בהתגלות אל האבות והמשכו בהשכנת השכינה על הר סיני ואחר כך בבנין המשכן. הפסוקים מגלים שהקשר קיים גם בזמן של תלונות והבעת חוסר אמונה. גם אז, אם פונים לכיוון הנכון, ניתן לזכות ולראות "וְהִנֵּה כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בֶּעָנָן".
בימים קשים אלה, הנראים כימי חושך וערפל, נזכור שמאחורי הענן נמצא תמיד האור הגדול.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
