|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת במדברמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהפסק דין: חריגה מסמכות על מנת להשכין שלום / הרב יצחק אייזיק הרצוג
עורך: הרב יואב שטרנברג
בפסק הדין המדובר, בית הדין הכריע בסכסוך שבין שני הצדדים, למרות שהתובע לא ביקש מבית הדין להכריע בסכסוך . זאת על מנת למנוע את המשך הסכסוך בין הצדדים בעתיד.
תיאור המקרה: אשה שהיה בבעלותה בית, הקדישה את הבית לבית כנסת, ולכך הוא שימש במשך שנים. לאחר שהקדישה את הבית, השכירה האשה את אחד החדרים שבו לישיבה למבוגרים, שהיא הנתבעת. את שכר הדירה היו צריכים מנהלי הישיבה לשלם למנהלי בית הכנסת, שהם התובעים. התובעים הסכימו ככל הנראה להסכם השכירות, שנעשה בעל פה. השכירות התנהלה במשך שלוש שנים.
התביעה: התובעים טוענים, שהישיבה הנתבעת מפריעה לניהול התפילות התקין בחדרים שבהם משתמש בית הכנסת. נוסף על כך, הנתבעת אינה שומרת על הנקיון. הם דורשים לבטל את הסכם השכירות בתוך זמנו, ולחייב את הנתבעת לצאת מן הבנין. זאת משני נימוקים: ראשית, הבנין הוקדש לבית כנסת, ואינו יכול לשמש כבית מדרש. ושנית, ההפרעה של הנתבעת לניהול בית הכנסת גדולה כ"כ, שאין לאפשר את המשך השכירות.
בנוסף לדיון לגבי האפשרות לבטל את החוזה, כמו כן, התברר לבית הדין כי בין התובעים לנתבעת ישנם גם סכסוכים על גובה שכר הדירה. אולם, סכסוכים אלו לא נכללו בתביעה בפירוש.
תשובת הנתבעת: הנתבעת טוענת, שהשינוי מבית כנסת לבית מדרש, הינו הוספת קדושה, המותרת מצד הדין. נוסף על כך, המקדישה עצמה השכירה להם את החדר לישיבה, והדבר מראה שהיא מסכימה על השימוש הזה.
פסק הדין : בית הדין קבע שאין לפנות את הנתבעת מהחדר, ולכן יש להמשיך את חוזה השכירות. את סכום השכירות קבע בית הדין על פי הסכום שהוסכם עליו באחת השנים בעבר.
הנימוקים: ראשית כל קבע בית הדין, שהסכם השכירות ממשיך בתוקפו. ראשית, בית הדין קיבל את טענתה של הנתבעת, שהוספת קדושה מותרת כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רנט סעיף ב): "צדקות שהתנדבו לצורך בית הכנסת או לצורך בית עלמין, יכולים בני העיר לשנותם לצורך בית המדרש או ת"ת, אפילו אם הבעלים מעכבים...".
נוסף על כך, ברור שהמקדישה הסכימה להשכרה, כפי שציינה הנתבעת. גם אין לומר שחוסר הנקיון וכדומה מפריע לבית הכנסת, שהרי במשך שנים ארוכות עמד ההסכם בתוקפו, והתובעים לא ביטלו בעבר את ההסכם מחמת חוסר הנקיון וכדומה.
התובעים טענו, שבית הדין הוסמך רק לדון בשאלה, אם הנתבעת רשאית להישאר בחדר שהושכר לה או לא. גובה שכר הדירה לא נכלל בתביעה.
למרות זאת, בית הדין קבע, שמוטלת עליו החובה להסדיר את כל הסכסוכים שבין הצדדים. זאת משום שתכלית המשפט הוא הבאת שלום, ופעמים שכופין על הפשרה כשאין הדין יכול להביא לידי שלום.
בנדון דידן, דרשו התובעים את פנוי החדר, ואחרי שביה"ד שלל דרישתם זו, עלתה לפניהם ממילא שאלת דמי השכירות, שהיתה שנויה במחלוקת ודרשה סידור מתאים. במצב כזה, מעניינו ואפילו מחובתו, של ביה"ד לסדר גם את הסכסוך הזה, מבלי להסתגר במסגרת הפורמלית של התביעה. כל בי"ד בישראל מחויב לשאוף להסדר סופי ולהשראת שלום שיש בו קיום בין הצדדים ע"י פסק - דינו, ואין להשאיר נקודות פתוחות של ריב ומחלוקת להבא.
בית הדין הסתמך על כך שבשנה מסויימת היה גובה שכר הדירה 12 לירות, ואף שהנתבעת טענה, שבאותה השנה הסכימה באופן חד פעמי לשלם סכום גבוה מהרגיל, אין להתעלם מהשינוי ביוקר המחיה מאז אותה שנה, כך שכיום, סכום זה הוא סכום ממוצע. נוסף על כך, היות שהמבנה מוקדש ללימוד תורה ותפילה, ולא לעשיית רווחים, לכן עיקר מטרת התשלום צריך להיות לכיסוי הוצאות האחזקה של המבנה. דעתו של בית הדין היתה, שסכום זה הוא סכום סביר ביותר.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
