שנת תשע"ח| שבת פרשת ויצא

הקשרים החברתיים שנוצרו, כנראה, בין בני חת ובין בני משפחת אברהם ותוצאותיהם הובאו בדברינו לפרשת תולדות.

גם בפרשתנו מתעוררת פרשיה קרובה.

"וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר: וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם" (בראשית ל"א נד, ל"ב א-ג).

כך מסתיימת פרשת ויצא ונשאלת השאלה: מי הם אלה שיעקב כינה אותם אַחַי וקרא להם לאכל לחם? חז"ל נחלקו בהסבר הפסוק.

לדעת מדרש זוטא על מגילת קהלת מדובר בבני משפחתו הקרובים של יעקב כלומר בניו. וז"ל המדרש: "וכי אחיו היו, והלא בניו היו, אלא כיון שהגיעו [לשכמו] דימה אותן לו וקרא אותם אחיו" (פרשה ט סימן יא).

לפי זה בניו של יעקב, שגדלו וגבהו במשך השנים, נקראו על ידי אביהם, אחי. פירוש זה קשה משתי סיבות.

א. הפרש השנים ביניהם היה גדול מאוד וזהו הבדל גדול יותר מהפרשי הגובה, לכן לא ברורה הסיבה לכך שיעקב יקרא לבניו -  אַחַי . 

ב. סוף הפסוק נראה קשור עניינית לתחילת הפסוק הבא: "וַיָּלִינוּ בָּהָר: וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר", לפי מדרש זה אין קשר בין מי שהלך לישון לבין מי שהשכים בבוקר.

לדעת מדרש שכל טוב, אכן הפירוש הוא אחר: "ויקרא לאחיו. אלו לבן וקרוביו שהן בני משפחתו ומשפחת נשיו" (פרשת ויצא פרק לא סימן נד).

כך עונה מדרש שכל טוב על שתי הקושיות שהעלנו על דעת מדרש זוטא.

כנראה שלדעת מדרש זוטא לא יתכן שיעקב יקרא לאנשי לבן הרמאי, עובדי עבודה זרה בשם שמבטא קרבה יתירה. החשש הוא שקרבה זו תוביל להשפעה זרה ומזיקה (כפי שקרה עם בנות חת נשותיו של עשיו).

רש"י מצא את הדרך להסביר בכיוון של מדרש שכל טוב, בדרך שגם בעל מדרש זוטא יכול לקבל. וז"ל: "לאחיו - לאוהביו שעם לבן". צריך להסביר כי בין אנשיו של לבן, שנאלצו לרדוף אחרי יעקב, היו אנשים טובים ישרי דרך, ואולי גם כאלה שהושפעו מדרכו הרוחנית של יעקב והאמינו באל אחד. לכן אין כל בעיה לקרא להם אַחַי.

הרמב"ן לעומתו הסביר בפשטות כדעת מדרש שכל טוב: "ויקרא לאחיו לאכל לחם, לאחי לבן, ולא קרא ללבן דרך כבוד כאלו הכל ברשותו והכל שלו".

הרד"ק הסביר שאכן היה קשה לקרא ללבן ואנשיו הרודפים אחים, אבל אחרי כריתת הברית הכל השתנה. וז"ל: "ויקרא לאחיו - להאנשים אשר עם לבן, כי כולם אחים ואוהבים אחרי הברית".

ניתן לזהות בין הדעות השונות מחלוקת שיטתית בדבר השאלה עד כמה רצוי להתקרב ולכרות ברית ויחסי קרבה עם שאינם בני ברית.

בדברינו לפרשת וישלח הבעל"ט, שגם היא עוסקת בשאלת הקשר והקרבה הרצויה עם בני משפחה שאינם בני ברית, נעלה הצעה נוספת ונדון, בע"ה, בשאלה שהתעוררה בימי דוד.