שנת תשע"ח| שבת פרשת כי תשא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: בשר בחלב

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (לד כו)

מהו מקור החיוב להמתין שש שעות בין אכילת בשר לאכילת גבינה, ומהו מקור הנוהגים לחכות שעה בלבד?

בישול, אכילה, והנאה. תנא דבי רבי ישמעאל: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ נאמר שלוש פעמים (כאן, וכן לעיל בשמות כג יט; דברים יד כא) - אחד לאיסור בישול, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה (מכילתא שמות כג יט; חולין קטו ב, ועי"ש שתנאים אחרים דרשו מקור האיסורים באופנים אחרים).

לא אסרה תורה את האכילה אלא דרך בישול (חולין קח א; טור ושולחן ערוך יורה דעה פז א), היינו שנתבשלו יחד וקיבלו טעם זה מזה, שלפיכך הוציא הכתוב איסור האכילה בלשון בישול - לומר, שאין האיסור אלא דרך בישול (תורת הבית הארוך לרשב"א בית ג שער ד; טוש"ע שם). ואפילו אם נתנו טעם זה בזה שלא על ידי בישול, כגון על ידי כבישה ומליחה, אין זה דרך בישול שאסרה תורה אכילתו (פסחים מד ב ורש"י). וכל שכן שאין ההנאה אסורה אלא דרך בישול (פרישה פז אות א). וכן שאר האופנים שאין עוברים עליהם משום בישול, כגון צלי וטיגון ועירוי ומעושן ומבושל בחמי טבריה, לסוברים שאינם דרך בישול, אינם אסורים מן התורה כשאוכלם אחר כך.

כל אלה שלא נאסרו מן התורה מפני שאינם דרך בישול, אסורים באכילה מדרבנן (רש"י פסחים שם; טוש"ע שם). ולא עוד, אלא אפילו שלא נתנו טעם כלל זה בזה, אסור מדרבנן לאכול שניהם יחד, אפילו שניהם צוננים (חולין קד ב ורש"י). ולא אסרו שלא כדרך בישול אלא באכילה, שכל שאינו אסור אלא מדרבנן לא אסרו בהנאה (אור זרוע ע"ז סי' רפו; מרדכי ע"ז פ"ב סי' תתכח; טוש"ע צא ח, ועוד).

גבינה אחר בשר. אף על פי שאכילת בשר וחלב יחד צונן בצונן אינה אסורה אלא מדרבנן, אסרו לאכול חלב או גבינה אפילו אחר שאכל בשר (חולין קה א; טוש"ע פט א), מפני שהבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו (רש"י שם). ויש אומרים מפני הבשר שבין השיניים, שאינו סר בקינוח (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט הכ"ח).

וכמה ישהה ביניהם? אביו של מר עוקבא היה שוהה מעת לעת; ומר עוקבא אמר: אני כחומץ בן יין בדבר זה לגבי אבי, שאיני שוהה אלא מסעודה לסעודה (חולין שם). ונחלקו ראשונים בשיעור זה: דעת הרמב"ם (שם), הרא"ש (שם), הטור, השולחן ערוך (שם) ועוד ראשונים, שהוא מזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב, היינו שש שעות. ודעת התוס' (שם), המרדכי (סי' תרפז), הרמ"א (בשו"ע שם בשם יש אומרים) ועוד, שמיד כשסילק השולחן ובירך ברכת המזון, הרי זו סעודה אחרת כשאוכל אחר כך, ומותר לאכול גבינה, אבל צריך קינוח הפה והדחה.

בכמה מדינות נהגו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת ואוכלים אחר כך גבינה, וצריכים לברך ברכת המזון כדי שתהיה כסעודה אחרת (איסור והיתר כלל מ סי' ד; רמ"א בשו"ע שם: המנהג הפשוט במדינות אלו, ועי' באור הגר"א ס"ק ו שהביא מקור לשיעור שעה מהזוהר). ואין חילוק אם ימתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (רמ"א שם). הנוהגים בקולא זו, יש אומרים שצריכים גם כן קינוח והדחת הפה (ט"ז ס"ק ב; מנחת יעקב כלל עו ס"ק ג), ויש אומרים שאין צריך קינוח והדחת הפה (ש"ך ס"ק ז; פר"ח ס"ק ז). בזמננו פשט המנהג להמתין שש שעות ולברך ברכת המזון (פמ"ג בשפ"ד ס"ק ח: ואין לפרוץ גדר; ערוך השולחן שם ס"ז: המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל וחלילה לשנות). ולצורך חולה קצת יש להקל אחר המתנת שעה (חכמת אדם כלל מ סי"ג; ערוך השולחן שם).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר