|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת אחרי מות-קדושיםיש פנים שהוא חוץהרב יוסף כרמלבפרשת שמיני הסברנו את טעותם של נדב ואביהו והבטחנו להסביר בהמשך את הקשר לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, נעשה זאת השבוע.
על פי שיטת בעל ה"משך חכמה" נדב ואביהו חשבו שברגע מיוחד זה של הקמת המשכן הכל נתקדש, עלה במדרגה רוחנית. לכן המזבח החיצון היה לו דין של מזבח פנימי, עליו אכן מקטירים את הקטורת. זו אותה טעות של אלעזר ואיתמר שחשבו שהחטאת היא פנימית למרות שהיא הייתה חיצונית.
פרשת אחרי מות פותחת בסדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים מתוך קישור לפרשת שמיני וטעותם של בני אהרון. הקשר בין הפרשיות מודגש מכמה וכמה בחינות.
א. הציווי והאזהרה הם המשך ישיר לטעותם ועונשם: "וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ" (ט"ז א).
ב. האזהרה היא שלא לחזור על מעשיהם: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ט"ז ב).
ג. יש דרך לחזור אל "היום השמיני" ולהתקרבות עם קטורת על ידי הבאת קרבנות מקבילים לקרבנות אותו יום. ההקבלה בקרבנות היא הן בכך שגם אהרון מביא את קרבנותיו וגם העם. גם הוא וגם הם יביאו חטאת ועולה (מכיוון שמדובר כאן ביום הכיפורים, קרבן השלמים של העם נעלם, שהרי אין אכילה ושתיה ביום זה). וז"ל הכתוב בפרשתנו:
"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: ... וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה" (ט"ז ג-ה).
בהשוואה לציווי בפרשת שמיני:
"וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה: וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ט' ב-ד).
ד. ביום הכיפורים עבודת הכהן מכפרת בעדו ובעד העם וכך היה גם ביום השמיני. וז"ל הכתוב:
" וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל" (ט"ז יז).
בהשוואה לפרשת שמיני:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק" (ט' ז).
היכן ההבדל המרכזי?
יתכן וההסבר הוא כזה. בסדר העבודה הרגיל מקום הקטרת הקטורת הוא בקודש על גבי מזבח הזהב. ביום השמיני השכינה שרתה על המשכן ומעשה ידיהם נתקדש. הקדושה התפשטה מקודש הקדשים דרך הקודש ועד למזבח החיצון הגיעה. נדב ואביהו טעו וניסו להקטיר שם את הקטורת. בפרשת אחרי מות התורה מדגישה שביום הכיפורים אפשר לכפר ולתקן על ידי הקטרת קטורת בקודש הקודשים. מכיוון שביום הזה הקדושה מצטמצמת ומתכנסת לתוך קודש הקודשים ולכן מותר להיכנס ולהקטיר שם אבל רק אז ורק בסדר הזה ורק לכהן הגדול, משם ובזכות היום הזה הקדושה תתפשט החוצה על כולם. הדברים מדויקים גם מלשון הכתוב. ביום השמיני ההבטחה היא שהשכינה תתגלה לכל: "כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ט' ד). לעומת זאת ביום הכיפורים ההבטחה היא "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ט"ז ב).
נוכל לסכם ולומר כי ביום השמיני החוץ הפך לפנים וביום הכיפורים הפנים שאסור בכניסה בכל השנה הופך לחוץ.
הבה נתפלל כי נזכה בקרוב להתגלות השכינה והופעתה בקודש לכל מדרגותיו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
