שנת תשע"ח| שבת פרשת נשא

פרשת השבוע: נְשׂוּאִים נִּפְקָדִים

על הקשר בין נשיאה ופקידה עמדנו בדברינו לפרשת נשא תשע"ז . נמשיך ונברר השבוע עוד יותר את פישרם של מושגים אלה.

אנו פוגשים את ה'נשיאה' וה'פקידה' יחד פעמים רבות בפרשיות הפותחות את חומש הפקודים-במדבר וז"ל הכתוב.

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵלתִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (במדבר א' ב)

"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם: מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם ..." (במדבר ד' כב-כג).

הסברנו כי שני הביטויים יכולים להתפרש לחיוב ויכולים, ח"ו, להתפרש לשלילה, כדוגמת מה שמופיע אצל שר המשקים ושר האופים:

"בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ (שר המשקים לחיוב)... בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ (שר האופים לשלילה)" (בראשית מ' יג,יט).

זו הסיבה שהרמב"ן כל כך התלבט בעניין, וז"ל: "והלשון שכתב רש"י, כמו שאומרים לקוסטינר ארים רישיה דפלן, לא נתברר לי למה דרשו אותו לגנאי, ... אבל בהגדה של ויקרא רבה דורש לשבח. אין שאו אלא לשון גדולה, כמו דכתיב (בראשית מ יג) ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי, כשם שיש לי תלוי ראש (יתרון ועליונות) על כל באי עולם שנאמר (דה"י א כ"ט יא) "לך ד' הממלכה והמתנשא לכל לראש", אף לכם עשיתי תלוי ראש, שנאמר "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", לקיים מה שנאמר (תהלים קמ"ח יד) וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר (דברים כ"ח א) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ..." (רמב"ן במדבר א' ב, עיינו גם ברא"מ על שמות ל' יב).

כדי להסביר זאת נפנה את קוראינו היקרים לביטוי מעניין, המופיע בתפילה הנאמרת (בקהילות רבות) לפני קריאת התורה: "אב הרחמים...ויגער ביצר הרע מן הנשואים...". כמובן שהביטוי נשואים לא בא למעט את הרווקים, אלא שהוא כינוי לעם ישראל. מקורו של הביטוי בנבואת ישעיהו: "בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם" (פרק מ"ו ג).

ניתן להסביר את הביטוי הַנְּשֻׂאִים בכמה דרכים. נציע שלש מהן.

א.  על פי המדרש הבא: "ד"א פקוד כל בכור זכר ... והיה לו סחורה אחרת של מרגליות נאות והיה נוטלה במנין ומוציאה ומכניסה במנין לפי שהיו מרגליות והיו חביבות עליו... אבל אתם בני אדם "העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם", לכך אני מונה אתכם בכל שעה לכך נאמר "פקוד כל בכור זכר לבני ישראל" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת במדבר (כ) [ג, מ]).

      לפי זה נשואים פרושו העם שהקב"ה מונה אותו תדיר, מרוב חיבתו.

ב.   על פי דברי רש"י: "מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו"ם בכל דור ודור ... אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי".

      כלומר, העם שתמיד נמצא בחיקו של הקב"ה והוא כביכול נשא אותם תמיד.

ג.   ד' שהוא נשוא עוון, כלומר שהקב"ה סולח ומוחל לעוונותיהם.

על פי כל הפירושים הנ"ל, ניתן לומר, כי על פי הנביא ישעיהו ניתן להכריע כדעה במדרש המפרשת את הנשיאה על דרך החיוב ולא על דרך השלילה.

פרשת נשא, הממשיכה את הנשיאה של פרשת במדבר, גם היא פרשת סנגוריה על עם ישראל.

הבה נפיק את הלקח! נשתדל תמיד לסנגר על עם ישראל, בוודאי בימים שמנסים להוציא את דיבתנו רעה, כאשר הצבא המוסרי ביותר בעולם-צה"ל, משתדל להגן על עמנו ועל ערי אלקינו וגם על כל אזרחי מדינת ישראל.  שהרי אף אחד (כולל המלעיזים) לא היה רוצה להחליף את אזרחותו הישראלית, באזרחות של כל ארץ אחרת במזרח התיכון.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר