קיים קשר הדוק בין הישיבה בצל הסוכה, לבין בריאת האדם בצלם אלקים, כך הסברנו בדברינו לפרשת נח תשע"ד.

גם כניסת זוג יהודי תחת החופה מכניסה אותם בצל השכינה, מתוך תפילה ותקווה כי הענן יהיה קשור מעל לאהלם.

יש קשר הדוק בין הסוכה והחופה (עיינו בישעיהו פרק ד' ה-ו).

ההדגשה המופיעה בפרשת בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (א' כז) חוזרת ומודגשת בפרשתנו "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ט' ו). להביא לידי ביטוי את צלם האלקים שבתוכנו משמעותו להיות בבחינת "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (מלשון לינה, תהלים פרק צ"א א).

הסברנו כי אלה שפרשו מן הסוכה וחיפשו לעצמם צל-חסות אחרת, שילמו על כך מחיר כבד. כדוגמא הבאנו את משפחת למך המופיעה בפרשת בראשית: "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה" (ד' יט):  וחז"ל דרשו "ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו מקושטת כזונה" (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כג סימן ב).

נדגים עקרון זה מפרשיה נוספת - יוסף ואשת פוטיפר, המופיעה לקראת סוף ספר בראשית.

הקשר בין יוסף ואשת אדוניו אסור ובוודאי מנוגד בתכלית הניגוד ל"זכו שכינה ביניהם" (סוטה יז ע"א). אף על פי כן, חז"ל חיפשו צד זכות למעשיה של אשת פוטיפר, וז"ל המדרש: "ר"ש בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דא"ר יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה" (בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה).

ננסה למצא לכך סימוכין בפסוקים.

(י)   וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ:

(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

(יג)  וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:

(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ ...

(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:

(יז)  וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה ...

(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה: (בראשית פרק לט)

לשון התורה יוצרת הבחנה ברורה בין מעשיו של יוסף לבין מעשיה וכוונותיה של אשת פוטיפר. כשהתורה מתארת את פעולות יוסף הביטוי הוא "בידה", כשמדובר עליה הביטוי הוא "אצלה" (עיינו גם במדרש המובא ביומא לה ע"ב, על ביטויים אלה). יוסף עזב את בגדו בידה ולא נכשל, כי הבין שכישלון מסוג זה ירחיק אותו כרחוק מזרח ממערב מלהיות בצל השכינה. היא לעומת זה מדגישה אֶצְלָהּ- אֶצְלִי, כי היא בטעותה, חשבה ההפך.

כמובן שהלכה כיוסף הצדיק, אנחנו משתדלים להיות תלמידיו. יש רק דרך אחת לחסות בצל השכינה, להיות בבחינת "יְקֹוָק שֹׁמְרֶךָ יְקֹוָק צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכ"א ה)- דרכו של יוסף.

הבה נתפלל כי תפיסה רוחנית זו, תהא הדרך המרכזית של כלל העם היהודי ושל בני עמנו הזוכים לדור בארץ ישראל, במדינת ישראל שבה נזכה לראות בקרוב, עוד יותר בשוב ד' ציון.