|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת בראשית"זכו שכינה ביניהם"הרב יוסף כרמלדווקא בתקופתנו, כשהאיומים על מושג המשפחה ועל הדגם של איש אשה וילדים הולכים וגוברים, דווקא בזמננו שהתקדמות המחקר בתחום הרפואי מאפשרת כל כך בקלות ניתוק בין זוגיות והבאת צאצאים, יש מקום לחזור לבראשית ולהדגיש את הדברים.
פרשת בראשית עוסקת רבות בנושא הכל כך בסיסי של מהות היחסים בינו לבינה והתוצאה הטבעית של יחסים אלה - הבאת צאצאים לעולם.
מיד לאחר הפגישה הראשונה בין האדם והאישה התורה מגדירה:
"וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל האדם: ויאמר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ (הופעה ראשונה של הביטוי בתורה) לֻקֳחָה זאת: על כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אחד: ויהיו שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (ב' כב-כה).
רק עכשיו נקרא האדם איש. גם בהמשך, לאחר החטא, העונש של האשה מתייחס לתחום זה
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּך" (ג' טז).
שמה הפרטי של האשה שוב רומז לכך וכך גם ההערה המצורפת לקריאת שמה
"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי: וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (שם, כ-כא).
מכאן ואילך רוב סיפור תולדות האנושות, לאורך כל הפרשה, עוסק ב"תולדות"-תרתי משמע.
"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְקֹוָק: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל…" (ד' א-ב), "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ…" (שם, יז), "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (שם, כה), "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:…וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" (ו' א-ד).
האם לא אומרת דרשני העובדה שסיפור ההיסטוריה של אלפיים השנים הראשונות מוקדש בעיקר לציון העובדה שהתא הבסיסי של האנושות הוא המשפחה: הורים + ילדים!?
השורש "ילד" במשמעות של הבאת צאצאים לעולם, הוא השורש הנפוץ ביותר בפרשת בראשית. הוא מופיע למעלה מארבעים פעם. הנוסחה הכללית בנויה באופן קבוע בדרך זו
"וַיְחִי … וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ …".
נעיר עוד שתי הערות, לפני שננסה להסביר את המסר מאחורי הדברים.
בתיאור הראשון של הבריאה המופיע, במה שמכונה, פרק א אין אזכור של "איש" או "אשה". בתיאור זה מופיעים רק הזכר והנקבה אבל ללא כל ציון של יחס ביניהם בודאי שלא יחסי אישות.
בסוף הפרשה אנו מוצאים פרשיה של "נחמה" בנימה פסימית:
"וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (ו' ה-ז).
אי אפשר לנתק פרשיה זו מהפרשיה הקודמת (שצוטטה לעיל) העוסקת בקלקול הנורא בתחום חיי האישות, קלקול שהתפשט גם אל עולם החי ואף אל עולם הצומח,כדברי חז"ל: "מאדם ועד בהמה הכל קלקלו מעשיהם בדור המבול הכלב הולך אצל הזאב התרנגול אצל טווס הה"ד כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ והארץ זיינת הוו זרעין לה חיטין… " (ילקוט שמעוני בראשית רמז מז ועיין גם ברש"י על אתר).
מה נוכל ללמוד מפרשת בראשית לאור כל זאת? יתכן והתורה רומזת לנו על העקרונות הבאים:
א. כל עוד מדובר על "זכר ונקבה" לא אמור להיות קשר בין שני המינים בודאי שלא קשר אישות.
ב. הקשר הרצוי בין המינים הוא הקשר המקודש של איש ואשה, שעליו נאמר "זכו שכינה ביניהם".
ג. הקשר בין האיש ואשתו איננו רק קשר של זוגיות אלא קשר של הקמת משפחה באמצעות הבאת צאצאים לעולם.
ד. כל קלקול בתחום זה משחית את העולם ועלול להביא לחורבנו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
בראשית