|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת ויראהיחס לפלשתיםהרב יוסף כרמליחסו המיוחד של אבי מידת החסד, אברהם אבינו גם לאומות העולם, בא לידי ביטוי כמה וכמה פעמים בפרשתנו. יחסו המיוחד לאנשי סדום ולשאר ערי הככר, הפך לסמל לדורות כיצד יש לסנגר גם על מי שהכתוב מגדיר "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיקֹוָק מְאֹד" (בראשית י"ג יג). הפעם נתייחס למשאו ומתנו של אברהם עם אבימלך מלך גרר מלך פלשתים.
(במאמר מוסגר נקדים ונאמר כי:
א. פלשתים אלה אינם אבותיהם הביולוגים של הפלשתים שנלחמו בשאול ובדוד ואח"כ צררו את עם ישראל לאורך כל תקופת הבית הראשון. אותם פלשתים שהנביא ישעיה כבר זעק בעניינם : "… וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה" (ישעיהו ט' יא).
ב. כל קשר בין הפלשתים והפלשתינים של היום הוא מקרי בהחלט. הראשונים מקורם בבני יפת ששכנו באיי הים התיכון ובעיקר בכרתים והאחרונים מוצאם בעיקר מהשבטים הערבים של חצי האי ערב).
אברהם מגיע במסעותיו דרומה אל איזור גרר כשאבימלך מלך האיזור חושק באשתו - שרה והיא נלקחת אל ארמונו. כתגובה, הקב"ה עוצר "בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם" (כ' יח). המשך השושלת המלכותית של הפלשתים מוטל בספק. תוכחה אלקית המלווה בעצה יחד עם תומת לב הביאו לכך ש"וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ" (כ' יז). מיד אחר כך התורה מספרת לנו "וַיקֹוָק פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (כ"א א). חז"ל לומדים מכך "שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה" (שכל טוב בראשית פרק כא ד"ה ורבותינו דרשו למה). גדלותו של אברהם בולטת על רקע דברי חז"ל שהליצנים טענו ששרה התעברה מאבימלך כמובא ברש"י: "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה" (כ"ה יט). אם כך, האינטרס של אברהם היה שלא להתפלל בעבור משפחת אבימלך ובזאת לסכור את פי הלצנים. למרות זאת אברהם התפללל עבורם ונענה תחילה. לפי זה הביטוי "והוא צריך לאותו דבר" יתפרש "והוא צריך לאותו דבר שלא יקרה" ורק הוא השני (זה שמתפללים עליו) זקוק לאותו דבר.
במצב זה שלאבימלך יש דור המשך וגם לאברהם דור המשך, מובנת יותר הברית שכרתו ביניהם. "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵע" (כ"א כב-כד). הרשב"ם מפרש "ויהי בעת ההיא - שנולד יצחק משרה" כך קושר הרשב"ם את שני המאורעות. לכאורה הברית היא המשך טבעי של המאורע הקודם, אבל לשיטת הרשב"ם יש כאן ביקורת אדירה על אברהם, שגררה אחריה העמדה בספק של המשך זרעו של אברהם משרה ומיצחק. הפרשה הבאה היא פרשת העקדה. טוען הרשב"ם "ויהי אחר הדברים האלה - כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה. … אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הקב"ה על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו כדכתיב הנסה דבר אליך תלאה… כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך" (כ"ב א).
על תפילתו של אברהם לא מצינו ביקורת אבל על כריתת הברית מצאנו ביקורת מפתיעה, חומר למחשבה!!!
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וארא