|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת וישלחהגמל ותורת הגמולהרב יוסף כרמליעקב אבינו צובר בעבודה קשה, ביושר ובסייעתא דשמייא רכוש רב בחרן. בסוף פרשת ויצא מציין הכתוב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (בראשית ל' מג ועיין במדרש בראשית רבה פרשה צו ד"ה מז (כט) מחלוקת תנאים על גודל עושרו של יעקב וכמות עדריו). גם המתנות ששולח יעקב לעשיו מעידות על רב עשרו: " וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: עִזִּים … וּתְיָשִׁים … רְחֵלִים … וְאֵילִים … גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם … פָּרוֹת … וּפָרִים … אֲתֹנֹת … וַעְיָרִם …" (שם ל"ב יג-טו). בשתי הרשימות בולטת נוכחותם של הגמלים. לעומת זאת כאשר יעקב מתאר את רכושו באמצעות שליחיו לפני עשיו בולט מאוד חסרונם של הגמלים: " וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי … וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שם ל"ב ה-ו). מה פשר התופעה? ננסה להסביר אותה בדרכם של שני כהנים גדולים.
רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק בפרושו "משך חכמה", טוען כי יעקב השמיט את העובדה כי ברשותו גמלים, כדי לרמז לעשיו כי דרכו שונה מדרכו. לעשיו מעלה גדולה (בשונה מישמעל) שהרי הוא כיעקב בנם של יצחק ורבקה. לעשיו גם זכויות מצד מעשיו שהרי במשך שנים מרובות (שלא כיעקב) המשיך הוא לגור בארץ ישראל, הפריש תרומות ומעשרות וכיבד את הוריו. מעשים אלה נעשו לצידן של עברות חמורות כמו רציחה וניאוף (השווה רש"י, בראשית כ"ה כה, כז וכט). הגמל מבטא תכונות אופי אלה, מצד אחד לגמל סימן טהרה פנימי שהרי מעלה גרא הוא, ומאידך גיסא "וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא י"א ד). מדגיש יעקב כלפי עשיו, למרות זכויותיך אינני דומה לך, אני "תם", - שלם גם מבפנים וגם מבחוץ, דרכך אינה דרכי לכן אינני מזכיר כי ברשותי גמלים.
הראי"ה קוק בפירושו לסידור "עולת ראיה" כשדן הוא בענייני פורים (כרך א ע' תלז) מביא הוא קטע נפלא, עמוק מצד אחד ופורימי מצד מצד שני בבחינת "נכנס יין יצא סוד". שם הראי"ה קושר בין הביטויים הבאים "מגילה, לגימה, גלימה, גמל-יה, מגל יה". המאבק כנגד עמלק קשור לכך שבניו רוכבים על הגמלים כמו שמתואר בספר שמואל א' : "(יז) וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ: וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק" (ל' יז). חז"ל קושרים מקרא זה לפסוק שמתאר את הרגעים לפני פגישתם של יעקב ועשיו "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִיש" (בראשית ל"ג א). שואלים חז"ל להיכן נעלמו כולם, הרי בפגישה עצמה נזכר רק עשיו? ועונים "וד' מאות איש שהיו עמו היכן הם, נשמטו כל אחד ואחד הלך לדרכו, אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב, אימתי פרע להן הקב"ה להלן נאמר "ולא נותר מהם איש כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו" " (בראשית רבה פרשה עח ד"ה טו ויאמר לו). מלמדנו הקב"ה כי יש להשיב למי שגומלנו טוב כגמולו ולהשתדל להיות מכירי טובה. לעומת זה כאשר הנביא עובדיה מבקר את אדום הוא מוכיח אותם על כפיות הטובה שלהם בדרך זו: "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם:… וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה:…כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ" (עובדיה א' י-טו). הנביא מנבא על חורבנה של אדום והפיכתה למדבר שממה בבחינת גמלם ישוב בראשם. תכונתם השלילית הגמלית היא שגורמת בסופו של דבר לחורבנם ולקיום נבואתו של שם לרבקה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כ"ה כג).
הבה נתפלל כי בקרוב נזכה ל"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה" (עובדיה א' כא).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וישלח