|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת בא"החדש הזה לכם" – התחלת התורההרב יוסף כרמלהחלק ההלכתי של התורה מתחיל בפרשתנו בציווי "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב). ידועה ומפורסמת שאלתו של המדרש המובאת גם על ידי רש"י מדוע לא התחילה התורה במצווה זו ומפורסם גם התירוץ. אנו ננסה לברר בהזדמנות זו, מה המיוחד במצווה זו ומדוע החלק ההלכתי של התורה מתחיל דווקא בה. כנראה שכמה עקרונות מאוד בסיסיים באים לידי ביטוי באמצעות ציווי זה.
א. אחדות העם- הלוח העברי המבוסס על עקרונות קידוש החודש ועיבור השנה הופך את הפרטים לעם מאוחד. סביב לוח השנה המוסכם על הכל, העם חוגג את חגיו ומציין את המאורעות הן הציבוריים והן הפרטיים. כל מחלוקת בתחום זה עלולה לפלג את העם בקרע בלתי ניתן לאיחוי ח"ו. וז"ל המדרש " וכדי שלא יהו ישראל עושין ב' ימים טובים בשינוי זה מזה, האב היום, והבן מחר, ואחיו למחרת..."(פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות י"ב ד"ה ב) החדש הזה). פילוג מסוג זה אירע כנראה בימי ירבעם בן נבט. ירבעם שחשש מהגמוניה של יהודה בזכות העליה לרגל לבית המקדש בירושלים, נקט כנראה בשני צעדים שהיו אמורים למנוע זאת. הראשון העמדת משמרות שמנעו פיזית את העליה (גיטין פח ע"א ועוד). השני כנראה עיבור השנה והוספת חודש ללא הסכמת בית הדין הגדול שישב בירושלים, מה שגרם לכך שחגגו את סוכות בישראל בזמן שביהודה היה כבר חודש חשוון וכולם כבר אמרו "ותן טל ומטר לברכה". הדברים מפורשים בכתוב "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶך יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:... וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ... הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א י"ב כו-לג). עמידה על עקרון זה באה לידי ביטוי במחלוקת, הרבה יותר מאוחרת בימי רבן גמליאל ורבי יהושע. כשמצד אחד רבן גמליאל הגיב בחומרא רבה על מחלוקתו של רבי יהושע "שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך" ומצד שני לאחר שקיבל רבי יהושע הלכה למעשה את דעתו של רבן גמליאל "עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי - בחכמה, ותלמידי - שקבלת את דברי" (ראש השנה דף כה ע"א). רק אחידות של הלוח מאפשרת אחדות.
ב. רציפות המסורת- סוד העיבור נמסר במסורת מדור לדור כמבואר במדרש "עמדו ישראל על תקנות סוד העיבור שהיו מחשבין מאדם ועד נח, ונח מסרו לשם, ושם ליעקב אבינו, ויעקב אבינו לקהת, וקהת לעמרם, ועד היום הזה הוא מסור לחכמי ישראל לקדש בו חדשים" (פסיקתא שם). המסורת היא הבסיס לאמונה כמו שמסבירים באריכות רבי יהודה הלוי ב"כוזרי" (מאמר א אות כה ועוד) והרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות וב"מורה נבוכים".
ג. תורה מן השמים- דווקא במצווה זו רומזת התורה ומדגישים חז"ל כי גם משה רבנו ללא "סייעתא דשמיא" ישירה לא היה מסוגל לבדו לרדת לעומק העניין. וז"ל הגמרא "תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש...יש אומרים: אף הלכות שחיטה..." (מנחות דף כט ע"א).
ד. ארץ ישראל- מרכזיותה ויחודה. קידוש החודש ועיבור השנה הן מצוות שיש לקיימן בארץ ישראל בדווקא. כל נסיון לערער את מעמדה של ארץ ישראל נתקל בהתנגדות חריפה של חכמים (עיין כדוגמא בסוגיא ברכות סג ע"א/ע"ב). לשיטת הרמב"ם רק קיומו של ישוב יהודי בארץ ישראל מבטיח את המשך קיומו של הלוח העברי ומכאן הבטחה אלקית כי לעולם, בכל זמן ובכל מצב יתקיים ישוב יהודי מינימלי בארץ ישראל (ספר המצוות עשין קנג).
ה. בין ישראל והעמים- היחס המיוחד של הקב"ה לבניו, בחיריו בא לידי ביטוי בנושא זה. על ענייני הלוח העברי דרשו חז"ל אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר (דברים ד') "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות (מסכת שבת דף עה ע"א).
הבה נתפלל שנזכה בקרוב לחידושה של הסנהדרין היושבת בלשכת הגזית
מקדשת חודשים ומעברת שנים.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
בא