|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת נצבים וילךמשפט והלכה – משפטי שאולהרב סיני לוימעמדה של חברה, חלק ב'
הרב סיני לוי
בשבוע זה נציג את האפשרות כי גם על פי ההלכה לחברה יש מעמד כישות כלכלית עצמית, בדומה לגישה של החוק הכללי.
בפד"ר עלתה שאלה זו בהקשר מעניין. חברה בע"מ שבעל המניות המקורי והיחידי שלה נפטר לבית עולמו נתבעה. היתומים, שהם בעלי המניות החדשים, טענו שהם קטנים ועל כן יש לתת לתביעה כלפיהם מעמד של תביעה כלפי יתומים, על הלכותיה השונות - טוענים ליורש, אין נפרעים מן היתומים אלא בשבועה ועוד.
בית הדין (פס"ד של הרב דיכובסקי שליט"א) דחה טענתה זו: החברה מוגדרת כישות עצמאית, ועל כן אין בחברה הכלל "הבא להפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה".
וכך כתב בה"ד לבסס גישתו:
"ונראה לומר שהמושג של אישיות משפטית מתבטא בדברי חז"ל בהפרש שיש בין שותפין לבין ציבור"
כלומר, כשם שיש ממון לציבור ואין הממון בבעלות אדם פרטי מסויים, כך גם ניתן ליצור ישות ממונית, כעין "ציבור".
כלפי הגישה שאין לחדש מציאות ממונית חדשה שאינה מוכרת בהלכה, טוען הרב דייכובסקי:
"ההנחה שאין שום אפשרות לחדש גדרי בעלות שלא מצינו בש"ס, היא הנחה בלבד, ולא הלכה. שכן מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, תנאו קיים".
זאת ועוד, הוא מביא דוגמא לכך שחכמים יצרו יצרות ממוניות שאינן קיימות מדאורייתא:
"מצינו גם שחז"ל חידשו מושגים חדשים בדיני ממונות, גם במקום שמושג כזה לא קיים כלל מן התורה. קצות החושן (סימן ל"ט ס"ק א'), כתב: והנראה לענ"ד,,, דמ"ד שעבודא לאו דאוריתא, אפילו שעבדן בפירוש לא מהני… לפי שאין הקנאה לחצאין." כלומר, מן התורה לא קיים מושג שעבוד שהוא בבחינת שעטנז: הקנאה לחצאין. ומכל מקום חידשו רבנן מושג זה, אע"פ שאין לו בסיס בתורה.
לפי גישה זו ברור שחברה היא גוף שיכול לתבוע ולהתבע בשל פעילות של העובדים בחברה, וכן שלא ניתן לתבוע את בעלי החברה באופן אישי.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
נצבים וילך