שנת תשס"ה | שבת פרשת נצבים וילך

"שו"ת במראה הבזק"

פריז, צרפת Quito, Ecuador
תשרי, תשנ"ד

עירוב תבשילים ע"י בן ארץ-ישראל לבני חו"ל בחו"ל

שאלה:
השנה יו"ט שני של סוכות חל בערב שבת, האם לדידי, שאיני מקיים יו"ט שני רק לענין איסור, יש צורך בעירוב תבשילין לצורך שבת? האם יש הבדל בין לבשל ממש, או לחמם דבר שכבר נתבשל בחג?

תשובה:
בן ארץ- ישראל השוהה בחו"ל כאשר יום-טוב שני שחל בערב שבת, אינו צריך עירוב- תבשילין[1]. ומי שדינו כספק בן ארץ- ישראל ספק בן חו"ל, יערב[2] בלי ברכה[3].
נהוג שרב הקהילה מזכה עירוב- תבשילין לכל בני העיר כדי שהאנוס או השוכח לערוך עירוב זה יכול לסמוך על עירובו של הרב[4]. יש דעות שונות לענין, אם בן ארץ- ישראל השוהה בחו"ל יכול לערב בשביל אחרים[5], וכל שכן אם הוא יכול לברך עליו[6], ולכן עדיף שהרב ימנה אחד מבני הקהילה לעשות כן[7], ויסביר לו איך לערב עבור הציבור[8]. אם מסיבות שונות אי- אפשר למצוא אחר, יכול הרב להקנות תבשילין לציבור ואחר כך לעשותם עירוב[9], בלי ברכה[10].

--------------------------------------------------------------------------------

[1] שו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' עג), שמכיוון שאיסור מלאכה במקום יישוב ישראל הוא מפני המחלוקת, "...נראה ברור שהוא מותר לבשל, שהרואה אומר, הניח עירובי תבשילים או על אחרים סמך".
ועדיף זה מעושה מלאכה בצנעה, שהרי גם אם מישהו יראה אותו, אין סיבה לחשוד בו. הלכה זו מובאת ב"מגן אברהם" (סי' תצו ס"ק ז) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק יג)
[2] "מנחת יצחק" (ח"ד סי' ג). כידוע יש הרבה דיעות בשאלה זו והדבר תלוי בגורמים שונים, ועיין עוד במה שכתבנו ב"מראה הבזק" ח"א סי' טז. ועיין באריכות בספר "יום טוב שני כהלכתו" (פרק ה). כמובן שהרב יעשה כפי שנהג עד עכשיו.
[3] לפי הכלל הידוע שספק ברכות להקל, ואין הברכות מעקבות.
[4] שו"ע או"ח (סי' תקכז סעיף ז) על-פי הגמרא ביצה טז ע"ב.
[5] עיין שו"ת "חיים שאל" לרב חיד"א (ח"א סי' עד אות נד) שמביא "קול אליהו", שיש לחשוש לפוסקים הסוברים, שהוא נחשב לאינו בר חיובא, מכיוון שאינו חייב עכשיו בעירוב תבשילין, אע"פ שגם הוא חייב בעירוב במועדים אחרים, ולכן חל הכלל שמי שאינו מחויב בדבר, אינו יכול להוציא אחרים. ה"חיים שאל" חולק ואומר, שאם הוא עושה בתבשילו של היוצא על-ידו בתורת שליחות, אין חיסרון של מי שאינו מחויב בדבר. וכן מסתבר, שהרי מוהל מוציא את אבי הבן בברית מילה של בנו, אע"פ שהמוהל אינו חייב למול בנו של הזולת. עיין ב"באר משה" (ח"ז, דיני בני ארץ-ישראל בחו"ל, סי' תקכז) שמצדד כה"חיים שאל" ומנסה להסביר בדוחק שה"קול אליהו" מסכים עימו בעקרון, ואכמ"ל.
[6] ה"חיים שאל" (שם) מסתפק, אם אפילו לשיטתו יש לברך.
[7] פשוט הוא שלא צריך להיות גדול העיר דווקא, וכן מבואר בשו"ע הרב (שם סעיף טז).
[8] שיש בזה כמה פרטים, כגון לגבי ההקנאה שצריך להקנות לכל בני העיר ע"י מי שאינו מן המשפחה הסמוכים על שולחנו (שו"ע הרב שם סעיף יז), וכן צריכים לבדוק שנוסח האמירה שהוא אומר, יהיה מתאים לכל בני העיר.
[9] ה"חיים שאל" (שם) מזכיר שהתבשילין יהיו של חבירו, כדי שיחול העירוב מדין שליחות, ועיין ב"באר משה" (שם) שעומד על כך, שלא יכול לחול עירוב- תבשילין על מאכלו בעד חבירו, מכיוון שהמערב אינו בר חיובא. אם כן, יש להקנות את התבשילין לציבור קודם שמייחד אותם לעירוב.
[10] כנ"ל בהערות 5 ו-6

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר