|
 שנת תשס"ד | שבת פרשת נחהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)הרוב קובע – הכמות או האיכות / חלק שניהרב יוסף כרמל - ראש כולל "ארץ חמדה"בפרשת משפטים אנו מוצאים כמה וכמה פסוקים המצווים אותנו לדאוג לכך שמבית הדין יצא משפט צדק. חובה זו מוטלת על בעלי הדין כמו באיסור נתינת שוחד, על העדים המצווים להימנע לא רק מאמירת שקר אלא גם מהצטרפות עם עד חמס וגם על הדיינים כמפורט בפסוקים הבאים: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כ"ג ב). בשבועות הקרובים ננסה בעה"י לברר מה המשמעות ומה היחס בין שלשת הציוויים המופיעים בפסוק.
מהרישא של הפסוק נלמדת ההלכה הבאה "רבי אומר ממשמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות" שומע אני שאהיה עמהן לטובה, אם כן למה נאמר "אחרי רבים להטות" שלא כהטותך לטובה הטותך לרעה הטותך לטובה על פי אחד הטותך לרעה על פי שנים" (תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ג הלכה ז). כלומר אי אפשר לחייב אדם בדיני נפשות, בבית דין של עשרים ושלשה ברוב של דיין אחד כגון אחד עשר מזכין ושניים עשר מחייבין, אלא זקוקים לרוב של לפחות שני דיינים שמחייבים על מנת לגזור עונש מות על הנידון. לעומת זה רוב של אחד מספיק כדי להציל נידון מעונש מוות ולזכות אותו כגון שיש שניים עשר מזכים ואחד עשר מחייבים. מהמשך הפסוק לומדת התוספתא הלכה נוספת הנוגעת לדיינים, בדרך הטבע בכל הרכב ישנו דיין ותיק המכהן כאב בית הדין ולצדו שני דיינים צעירים ופחות מנוסים ממנו. לכן מזהירה התורה " "לא תענה על ריב לנטות" הוסיף עליהן הכתוב עוד אחד לנטות אחרי רבים להטות שלא תאמר בשעת הדין דיי שאראה כרבי אלא אמור מה שבדעתך" (סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ג הלכה ח). כאן מזהירה התורה את הדיינים להביע את דעתם גם בפני רבם עמו הם יושבים בדין, זו זכותם וחובתם כחברי בית הדין. בעניין זה מצינו הלכה נוספת הקובעת את סדרי הדיון "דיני ממונות, הטמאות והטהרות - מתחילין מן הגדול, דיני נפשות - מתחילין מן הצד" (סנהדרין דף לב עמוד א), לכאורה יש כאן אוקימתא של ההלכה בתוספתא המגבילה אותה רק לדיני נפשות והדבר צריך עיון, כיצד יביעו הדיינים האחרים את דעתם לאחר שהגדול כבר הביע את דעתו והיא לכאורה זו המחייבת.
בשבוע הבא נשתדל להבין יותר את פשר ההלכות הללו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
